Every now and then, maybe once a week, maybe less, I will be posting some of the inspiration I find in all sorts of corners on line.I This video had me smiling the whole way through, so I thought I would share it with you.
it would probably take more than 1 minute to make each but who’s counting?
via craftzine
מדי שבוע פחות או יותר אני אתחלק איתכם במקורות השראה שאני מוצאת על גבי הרשת. הפעם, סרטון קצר על 8 רעיונות עיצוב זריזים. אני חייכתי מתחילתו ועד סופו וחשבתי לפזר קצת מהעושר (ואושר).
אני בטוחה שדקה זה אופטימי מעט אבל 5 דקות זה כבר ריאלי לחלוטין.
It seems as if I am back in the swing of things. A couple of days ago I finished what seems to be my first “placemat”. The inverted comers are there because it doesn’t look like a place mat I would use, and might still be in the realm of classroom crafts. When I complained to R about it he said “well, what do you expect, its not as if you were born twining, learning new things takes time” and I guess he was right.
Learning new skills and techniques take time. This is my second attempt at twining with newspapers, or twining in general. Last time I tried, I found out how important it was for the newspaper sticks to be totally straight. I also thought it would be better to start twining in the middle of the piece by folding a stick in half an alternately going to the left and then to the right.
I think this could be used to create interesting textures, if you alternate the spoke you start on, potentially zigzagging across the piece making interesting textures. I might try that somewhere down the road.
The next piece I try I will work from one end to the other and see if I can make everything square out a bit more.
Even though I measured equal distances for my stakes, somehow, while working, they didn’t stay parallel, especially the external ones, and I started getting a trapeze shaped piece instead of a rectangular one.
This would usually be enough to send me running away, screaming and pulling my hair out, but as R said, learning is a process, and funky shaped pieces is part of that.
After I saw things were getting a bit out of shape I decided to do a “keeper line”, kind of a boarder that would go around my piece and catch the ends of the twining at the end of each row. In that way, I thought, I could also stop the stakes from moving sideways and widening the trapeze. It did help a bit.
One think is for sure, on the next piece I make, I will make sure to slide my ruler down as I work and keep squaring out the distances between the stakes. Wobbly and crooked is ok if that is what you want, but it wasn’t what I wanted at all in this case.
Finishing the piece is something I haven’t quite worked out yet. I weaved the stakes back into the plastic I twined around, and it doesn’t look to bad. If there wasn’t a color difference, then it would have been perfect. I am not too happy with then ends of the cross twines.
All I did was chop them off at the ends, after twinning them together with the yellow plastic bags. I thought that the best thing to do in this case would be to sew on a heavy fabric boarder. I will try that in the future, but currently lack both a working sewing machine and heavy fabric.
I still have to try and coat it with polyurethane to waterproof it, something I am not looking forward to.
If anyone has any experience with this technique I would love to get some pointers!
כנראה שחזרתי לקצב. לפני יומיים סיימתי את ה”פלייסמט” הראשון שלי. את הגרשיים הוספתי משום שזה לא נראה כמו הפלייסמט מעיני רוחי. יתכן ועדיין נמצא במסגרת תסמונת בתיה עוזיאל.
כשהתלוננתי על כך לר’ הוא אמר “טוב, למה ציפית? לא נולדת עם ידע מלא של מלאכת השזירה. לימוד עורך זמן.” אני מניחה שהוא צדק.
לוקח זמן ללמוד כישורים וטכניקות חדשות. זה הניסיון השני שלי בשזירה, בעיתונים ובכלל. בפעם הקודמת בה ניסיתי הבנתי כמה חשוב שמקלות העיתונים יהיו ישרות ומקבילות לחלוטין. גם חשבתי, שעדיף להתחיל במרכז ולשזור שמאלה וימינה לסירוגין על ידי קיפול מקל לחצי והשחלתו על אחד האנכים.
כך אפשר לייצר טקסטורות מעניינות, בזיגזוג נקודת ההתחלה על פני העבודה. אולי אני אנסה משהו כזה בהמשך. אני חושבת שבמקרה הזה, העבודה מהאמצע תרמה לעקמומיות הרבה של העבודה ובפעם הבאה אנסה לעבוד מצד לצד. יתכן ואז התוצאה תהיה יותר מדייקת וישרה.
למרות שריווחתי את האנכים שלי במרחקים קבועים איך שהוא, תוך כדי העבודה הן זזו ודי מהר במקום מלבן התחיל להיווצר טרפז.
בדרך כלל זה היה מספיק כדי להבריח אותי צורחת ותולשת את השיער, אבל כמו שר’ אמר, הלימוד הוא תהליך והעקמומיות היא חלק מהתהליך. אחרי שראיתי את העקמומיות המתהווה החלטתי לשזור מסביב עם רצועות משקיות ניילון כדי לקבע את מיקום האנך האחרון בסוף כל שורה וכך למנוע את התרחבות הטרפז. אכן, זה עשה את העבודה
מה שברור זה שבעבודה הבאה אני אוביל את העבודה אם הסרגל כדי לראות שהאנכים נשארים מקבלים עד הסוף. עקמומיות זה נחמד אם זה מה שאתה רוצה ומתכנן. במקרה הזה, זה לא היה.
הגימור עדיין לא ברור לי לגמרי. את האנכים ארגתי לתוך שזירת שקיות הניילון ואילו החומרים והצבעים היו זהים, זה היה מספק ויפה.
אני ממש לא מרוצה מגימור השוזרים המאוזנים. פשוט חתכתי את הקצוות אחרי כמה סיבובים עם השקיות. נראה לי שלתפור מסגרת מבד כבד, קנבס, זה הפתרון האופטימלי. כרגע אין לי בבית לא בד ולא מכונת תפירה מתפקדת כך שזה לא ריאלי כלכך.
אני עדיין צריכה לתת לזה כמה שכבות של פולייוריטן כדי להפוך את זה עמיד למים. אני לא מצפה לזה בשקיקה בכלל.
אם למשהו יש עצה לתת לי בעניין הגימור ובכלל, אשמח!
I have been remiss in posting in the last week. I have to admit that I have slowed down a bit in the amount that I got done, those that was to be expected. I have always worked in bursts and need some down time to think every now and again.
Also, sometimes things happen that seem to devour all my attention and energy. In the passed week or so it has been the demise of my washing machine and the drama involved in purchasing a new one.
Last I wrote, I had just conquered, or thought I had conquered to art of rolling newspapers into sticks. After I wrote that post I spent quite a few hours rolling sticks only to discover that I was not getting consistent results and that about half of the rolls ended up in my soon-to-be-mache bowl.
One of the hardest things to control while making these sticks is getting them to be perfectly parallel and not cone like at all. I wasn’t sure how much it would make a difference in the final product but from a bit of dabbling, I can see that having straight and even sticks is everything as far as the final product goes.
I decided I would try to learn some basketing techniques in order to figure out what to make with them. I did make a small basket, but was very discouraged because I felt as if I was dabbling in grade school craft, which is of no interest to me. I also tried to twine a flat piece, thinking of maybe making some placemats.
I think I have the twining down, but no doubt I will have to perfect my stick rolling technique other wise I will never get passed the classroom craft look.
I have taken some pictures, but just realized today that there quality is so bad there is no point in posting them.
I might post some later, or just skip the pictures this post.
I know making placemats doesn’t seem like the most exciting way to spend time, but at this point I am more interested in arming myself with new techniques than I am in making art. I have functional craft so very embedded in me that I find that I need a function, as an excuse to justify making something, so I have decided to make things that I need around the house. Maybe when I have some good technique, I can break away from function and visit art for a while.
Hopefully I will be back to my previous posting rate now.
בשבוע האחרון התרשלתי מעט בכתיבה בבלוג, ועלי להודות שגם ההספק שלי ירד. זה היה צפוי. אני בדרך כלל עובדת במכות כאלה ומדי פעם צריכה הפסקות עיכול. לפעמים גם קורה משהו שגוזל את כל תשומת הלב שלי כמו מכונת כביסה שלפתע מתמוטטת והדרמה הכרוכה בקניית מכונה חדשה.
בפעם האחרונה שכתבתי, בדיוק כבשתי, את אומנות גלגול המקלות מעיתונים. או כך לפחות חשבתי. אחר כך ביליתי די הרבה שעות בגלגול מקלות ועדיין לא הצלחתי להבין לגמרי מה עובד ומה לא והתוצאות שלי לא אחידות עד כדי כך שכמטע חצי מהמקלות לא ענו לקריטריונים שלי ועברו לגור בקערת ה’בקרוב-עיסת-נייר’ שלי.
הדבר שהכי קשה לי להבין, זה איך לייצר מקלות ישרים ומקבילים באופן קונסיסטנטי, מבלי שיהיו קוניים באיזשהו צורה. לא הייתי בטוחה כמה זה באמת משנה, אבל אחרי ששחקתי קצת בטכניקות קליעה אני מבינה שזה ממש קריטי שהמקלות יהיו ישרות ומקבילות.
החלטתי לנסות ללמוד כמה טכניקות לקליעת סלים, ואכן הכנתי סל קטן שלא שימח אותי במיוחד משום שהרגשתי שאני עוסקת במלאכת יד סטייל בתיה עוזיאל, עם כל הכבוד, ויש כבוד, לא זה מה שאני רוצה לעשות.
ניסיתי טכניקה אחרת, שזירה. חשבתי אולי לנסות להכין פלייסמטים, ושוב הבנתי כמה חשוב שאלמד להכין מקלות ישרים אחרת לעולם לא אעזוב את בתיה עוזיאלנד.
אני יודעת שהמחשבה על הכנת פלייסמטים לא מרגשת במיוחד, אבל כרגע, יותר מעניין אותי ללמוד טכניקות לעומק מאשר לעסוק באומנות. השימושיות כלכך טבועה בי משנותיי כצרופת שקשה לי להיפרד ממנה לטובת האומנות. אולי, אחרי שלמידת טכניקות חדשות תהיה פחות חשובה, אוכל להתרחק קצת משימושיות לטובת אומנות.
מקווה שמעתה אחזור לקצב הכתיבה הקודם.
I am as pleased as punch.
That what happens when you have a great day! I had a great day. I did really well at work, had fun with my kids made a cake, made dinner and conquered making newspapers sticks, or tubes or whatever they are called.
Who would ever believe that a drill and a knitting needle would combine to create magic?
I have tried making these before, but all that happened was that I felt like I had ten thumbs and affirmed my severe dislike for glue.
Sometimes things need to sit a bit. Marinade, if you will. Anyway, these are the base for a tone of different techniques, and endless things can be made with them.
I am finding at this point that I spend more time making materials than actually making stuff. I suppose that is part of upcycling, or this kind of recycling.
Take a product, make a workable material out of it, and turn it into a completely different product.
Fantastic.
אני המאושרת באדם.
זה מה שקורה שהיה לך יום נפלא! היה לי יום נפלא.
שיחקתי אותה בעבודה, נהניתי עם הילדים, אפיתי עוגה, הכנתי ארוחה טובה וסוף סוף הצלחתי להפוך עיתונים למקלות או צינורות או איך שלא יקראו להם.
מי היה מאמין שמסרגה ומקדחה ישתפו אי פעם פעולה…..
כבר ניסיתי להכין כאלה בעבר, והתוצאה הייתה עגומה. הרגשתי כאילו כולי אגודלים והעמקתי את שנאתי העמוקה ממילא לדבק.
לפעמים דברים צריכים לשבת קצת, כמו במרינאדה. בכל מקרה, המקלות הללו הן בסיס להמון טכניקות ופותחות לפני אין סוף אפשרויות.
בשלב זה אני מוצאת שאני מבלה יותר זמן בהכנת חומרים מאשר בהכנת דברים. אני מניחה שזה חלק ממיחזור. לוקחים מוצר, הופכים אותו לחומר ואז מייצרים ממנו משהוא אחר לגמרי.
Just like wonders can be created out of plastic bags, so can they be out of t-shirts.
In a slightly different technique than the plastic bags, the T-shirts can also be cut into strips to create yarn, out of which many things can be made.
Apparently not all t-shirts were created equal, and not all are equally suitable for this task. For the best results, the t-shirts fabric shouldn’t be too worn, and should have a bit of elasticity left in it, or it won’t curl in nicely. It is also better if the T-shirt is seamless, which will allow you to cut one long continuous, even strip, which will give the best end result.
Unfortunately, when I went to my waiting pile of t-shirts, I found that most of them had seams, and that quite a few were made out of a textured knit, so were no good for this project.
I did an experiment with one small seamed t-shirt. I separated the front panel from the back, and also removed the hem, sleeves and collar. One of the panels I cut in a continuous spiral, and the other I cut like an accordion to see which strip would be more even and would curl better.
I wasn’t pleased with how either curled in, but decided to hold my judgment until I had knitted a little sampler to see how bad they looked.
I also incorporated in the sample some yarn from a t-shirt that had no elasticity left.
On the whole, doesn’t look to bad although you can see, even through the knit how very worn that t-shirt was, and I will probably try to use t-shirts like that in invisible places.
I don’t intend to crochet or knit this one, since I want to step out of my comfort zone and try different techniques. I am quite sure what or how, and will probably spend the rest of my evening looking at youtube video’s, searching for techniques…
בדיוק כמו שאפשר לעשות נפלאות משקיות ניילון, כך גם מטישרטים ישנים.
גם טשרטים אפשר לחתוך לרצועות, בדרך קצת אחרת משקיות הניילון וכך להפוך אותם לחוט, שאיתו אפשר לעשות דברים רבים. ראו הדגמה בוידאו
מסתבר שלא כל טישרט מתאים באותה המידה. לתוצאות מצוינות עדיף טישרטים לא בלויים מדי, (שעדיין נותר להם מעט גמישות) משום שאילו לא יסתלסלו יפה וכאלה שאין להם תפרים בצדדים כדי לאפשר רצועה אחידה לכל אורכה שתניב את התוצאות הטובות ביותר.
כשניגשתי בהתרגשות לערמת הטישרטים המחכה כבר זמן מה, גיליתי לדאבוני שהרוב גדול עם תפר בצד, או עשויי מבד טריקו עם טקסטורה, כמו גופיות סבא למיניהם.
עשיתי נסיון עם חולצה אחת קטנה עם תפר בצד : הורדתי את התפרים, המכפלת, השרוולים והצוואר ונשארתי עם שני מלבנים. האחד חתכתי בספירלה והשנייה כמו אקורדיון.
את שניהם מתחתי מעט כדי לייצר את גלגול פנימה וזה לא עלה מאוד יפה. הגלגול פנימה לא היה רציף ופחות מוצלח מחולצות שיכולתי לחתוך רצועה שלמה, ארוכה ואחידה.
כדי להבין אם בכל זאת אפשר להשתמש ברצועה מהסוג הפחות מושלם, סרגתי דוגמית.
בדוגמית יש שני סוגים של חוט פגום – האחד מחולצה עם תפרים והשני מחולצה בילוייה מדי.
אפשר לראות את המעבר בין שניהם בשינויי הצבע.
התוצאה יותר טובה מהמצופה, במיוחד בחוט מהחולצה אם התפרים.
לצערי, הבלאי מהחולצה הבלויה ברורה מאוד גם כאן.
הפעם, אני לא מתכוונת לסרוג. אני רוצה קצת לצאת מאזור הנוחות שלי ולנסות טכניקות אחרות. אני עדיין לא בטוחה איך ומה ואני צופה שאת הערב שלי אני אעביר ביוטוב, בחיפוש רעיונות.
upcyclingruth 