Archive | November, 2011

Surprising Discovery: Chicken Scissors Do Not Cut Fabric!

28 Nov

Yay! My experiment has yielded its first product – a basket out of plaited old t-shirts.

This attempt of mine to learn how to use    recycled materials proves to me once again, that for every idea that pops up there will be another two hundred that follow. It is the nature of creativity. As I said, the problem is not the lack of ideas but the lack of time and ability to execute them all, right-this-very-minute.

This thing that I am doing right now hasn’t just popped up in my head, at least not in theory. I have been playing with the idea of recycle reuse repurpose upcycle, but  at a slow pace. For a while now there has been a pile of mostly white t-shirts in my studio, waiting patiently for me to make something out of them, but some how the pile is always pushed aside in favor of some other activity.

One day I decided. Enough. Now is the time to act.

A while ago, on the internet I saw a plaited blue/grey carpet. I realized that the easiest place for me to start from would be there. Not with the carpet, but with the braid.

So I cut the only 6 colored shirts in the pile into strips. Sounds simple. Right? Wrong. Not When the only decent pair of scissors in the house are chicken scissors. After a bit of disappointing research, I discovered that the fact that they are adept at cutting chicken does not mean that they are proficient at cutting fabric.

I was left with only one option; my box cutter knife. In order to get nice, clean strips with a box cutter knife, this is what you need to do:

1.    Fold the shirt in half, length wise.

2.    Fix all the layers together with lines of pins.

3.    Use a ruler to lead the knife.

4.    Cut each strip in short segments in order to avoid the blade pulling the fabric.

Including all the experimentation, discoveries and system development, cutting the strips took a few hours.

Weaving the Plat was less straightforward than I expected – and while I was plaiting, I also needed to unravel the knots that were forming under the plaits. It wasn’t to bad, just surprising.

When I started making the braid I wasn’t sure where it would take me, and after a few hours of playing with the options I decided to go with a narrow and slightly taller basket.

Sewing the basket also held a unexpected element, and that was the amount of needles I broke while putting this basket together, also, that I flat nosed plier doesn’t loose its usefulness once it leaves the jeweler’s bench .


תגלית – מספרי עוף לא חותכים בד

28 Nov

יש! תוצר ראשון לנסיון – סל קלוע מחולצות ישנות.

הניסיון הזה שלי ללמוד איך להשתמש בחומרים ממוחזרים מוכיח לי שוב שעל כל רעיון שצץ יש עוד מאתיים שיבואו בעקבותיו. זה טבעו של היצירתיות.

 הבעיה אינה כאמור חוסר ברעיונות אלא חוסר ביכולת ובזמן לממש את כולן עכשיו ומיד.

הדבר הזה שאני עושה עכשיו לא צץ אצלי לפתע, לפחות לא בתיאוריה. זמן רב אני משחקת ברעיון של .recycle reuse repurpose upcycle אבל ממש בזחילה. כבר המון זמן יש בסטודיו שלי ערמה של חולצות תישרט משומשות, רובן לבנות, שמחכות שאזוז כבר ואעשה איתן משהו, אבל איך שהוא הערמה תמיד מוסתת הצידה לטובת משהו אחר.

 יום אחד החלטתי שדי. שעכשיו זה הזמן לפעול.

לפני המון זמן ראיתי באינטרנט שטיח כחול אפור מצמת בד. הבנתי, שהמקום שיהיה לי הכי קל להתחיל ממנו הוא שם. לא בשטיח, אלא בצמה.

 את ששת החוצות הצבעוניות שהיו בערמת החולצות הלבנות חתכתי לרצועות. נשמע פשוט. נכון?

אז זהו שלא. לא כשאין לך בבית אפילו זוג אחד ראוי של מספריים, מלבד מספרי עוף. לאחר מחקר קצר ומאכזב גיליתי שהעובדה שהן מטיבות לחתוך עוף לא אמר שהן גם מטיבות לחתוך בד.


נותרה לי ברירה אחת בלבד והיא הסכין היפני. כדי לקבל רצועות יפות עם קצוות ישרות ככל שניתן בעזרת סכין יפני צריך:

 1. לקפל את החולצה לחצי, לאורך.

2. לקבע אותה לעצמה עם שורות של סיכות.

3. להשתמש בסרגל כמנחה לסכין.

4. לחתוך כל פס במקטעים קטנים כדי למנוע את משיכת הבד בעקבות הסכין.


עם כל הבדיקות, התגליות ופיתוח השיטות למיניהם, שלב חיתוך החולצות לקח מספר שעות.

קליעת הצמה גם היא הייתה פחות פשוטה ממה שחשבתי – ותוך כדי קליעה הייתי צריכה לפרום את הקשרים שנוצרו מתחת לגובה הקליעה. זה לא היה נורא, פשוט מפתיע.

כשהתחלתי את הצמה לא ידעתי לאן היא תביא אותי, ולאחר כמה שעות במשחק עם האפשרויות החלטתי ללכת על סל קצת יותר גבוה וצר.

גם בתפירה היה אלמנט מפתיע והוא כמות המחטים ששברתי תוך כדי, וגם, שפלייר שטוח לא מאבד את היעילות שלו כשהוא עוזב את שולחן הצורפות ;-).

Stammering Prologue

27 Nov

I am not sure how to call what I doing here. Re-education? A quest in search of the new me? It is all so new, but the whole point is that everything here is old.

I guest the easiest way to define it would be to say that I am trying to rediscover creative joy, and the wealth of materials even if the materials are not “rich” in the formal sense of the word.

Two forces are behind this journey, and I am not sure which of them is the main motivation. The first, which could also be called the-kick-in-the-butt, is the force that motivates me into action from an urgent and existential point of view is the need to find a way to a new livelihood. How do I take myself, along with all of my skills, talents abilities and things that I love and turn them into a livelihood?

The second is my love of used objects, the lives they have lived and the lives they have accompanied. In the past few years, my love of old objects has been given further legitimization in the form of environmentalism, and like many others, I am trying to live a greener life. I wear second hand not only for financial reasons, but out of appreciation for the value of the material and the work invested – values that have become obsolete in our society.

Disposable. A synonym to just about every object we use. Objects have become worthless to us, and yet we continue to accumulate and acquire more and more of them.  As a result, the substance that these objects are made of has become of even lesser value than the objects themselves.

At one point, things used to mutate. If a sweater was to small, it was pulled out and  a new, more suitable garment was knit. Not today. Today we throw it into the trash and run off to the nearest store.

For the next year, I will be studying recycling, re-purposing reusing and up-cycling, and although I know where this journey starts, I have no Idea where it will end. One thing is for sure it will undoubtedly pass by a few old t-shirts and piles and piles of newspapers.


גמגומי פתיחה

27 Nov

איך נקרא למה שאני מתכוונת לעשות פה? חינוך מחדש? מסע לגילויי האני החדש? הכל חדש, אם כי כל העניין  הוא, שהכל בעצם ישן.

אני מניחה שהכי קל יהיה להגיד שמה שאני מנסה לעשות עבור עצמי זה לגלות מחדש את חדוות היצירה, ואת עושר החומר גם כשהחומרים הם לא עשירים.

יש שני דברים שמובילים אותי במסע הזה ואני לא בטוחה איזה מהם הוא המוטיבציה העיקרית – הראשון, ואולי זה שיקרא הבעיטה בישבן, זה שמניע אותי לפעולה מתוך דחיפות וצורך קיומי, הוא הצורך למצוא את הדרך לפרנסה חדשה. איך אני לוקחת אותי, את הכישורים, הכישרונות היכולות והאהבות שלי והופכת אותם לפרנסה?

השני הוא האהבה שלי לדברים משומשים לחיים שהם חיו ולחיים שהם ליוו. בשנים האחרונות האהבה שלי קיבלה לגיטימציה נוספת בדמות איכות הסביבה וגם אני, כמו רבים אחרים פועלת ממקום ירוק יותר מקודם. אני לובשת יד שנייה לא רק מטעמי עלות אלה מתוך עקרון של הערכת החומר והעבודה, דברים שעבדו לנו כחברה. חד פעמי. מילה נרדפת כמעט לכל חפץ שאנחנו משתמשים בו. איבדנו את הערך לחפצים ואם זאת אנחנו אוגרים וקונים יותר ויותר מהם. כתוצאה מכך, החומרים מהם עשויים החפצים הפך להיות עוד יותר זניח וחסר חשיבות מהחפצים עצמם.

פעם, דברים היו עוברים מוטציות. אם הסוודר היה קטן מדי, היו פורמים אותו וסורגים חדש. היום לא. היום זורקים לפח ורצים לחנות הקרובה.

 בשנה הקרובה אני הולכת לחקור את עניין ה recycle, repurpose reuse upcycle.  שמתוכם יש רק מילה אחת שמתורגמת לעברית – מחיזור.

 למרות שאני יודעת מהי נקודת ההתחלה של המסע הזה, אין לי ולו מושג ירוק מה יהיה סופה, אולם אין לי ספק שהיא תעבור בכמה חולצות ישנות וליד ערמות וערמות של עיתונים.

Marc Allen video

Hello world!

23 Nov

I am not quite ready to write anything yet, but as the man said Hello World!