Archive | March, 2012

Our Camera Finally Died :-(

26 Mar

This is not the post I wanted to write. I have a couple of things going on and plans for even more projects, as if spring has awakened me from my recent slumber. Unfortunately, my camera, which I bought in Amsterdam, in my previous life, or so it seems, has finally and completely died.

We have managed to revive it several times but this time, it isn’t working. That wouldn’t be so bad if I had not lost my smart phone… leaving my self totally cameraless.

I will be purchasing a new camera soon, probably something inexpensive, a point and shoot is all we can afford at this point. Anyway, please forgive the lack of posting. I am trying to borrow a camera so that I can at least photograph my current projects to post.

Advertisements

מתה לנו המצלמה

26 Mar

לא את זה רציתי לכתוב היום. יש לי כמה דברים חדשים שאני מכינה ועוד כמה בתכנון, כאילו שהאביב העיר אותי משינה עמוקה. למרבה הצער, המצלמה שלנו, שקניתי באמסטרדם בחיים קודמים שבקה סופית. היות וגם את הגאלקסי איבדתי אני מוצאת את עצמי ללא מצלמה, ובלי יכולת לתעד את הפרויקטים שלי.

בקרוב ארכוש מצלמה חדשה, כנראה לא משוכללת מדי ועד אז אנסה להלוות מצלמות פה ושם כדי שאוכל לצלם ולפרסם את מעשיי.

עד אז….

Tin Can Party Favors and Strawberry men – What I Have Been Up Too

15 Mar

 Purim, my excuse for not blogging came and went a while ago, and for some reason, maybe because of spring and because I am planning my garden, I have not managed to bring myself to blog, or even to read others blogs.

 There is something about this bilingual blogging that is a bit of a drag. Writing in one language and then translating it into another, having to post all of the images twice means that one single post takes a lot of time. I can not just sit down quickly blurt something out – blurting might be ok in one language, but I do not think it translates exceedingly well.

 Any case, I didn’t log on to bitch and moan.

 Purim (in a way the parallel of Halloween, at least as far as costumes go) is usually about mothers running around like chickens without head to either buy or make fancy dress costumes. This year my kids were quite adamant about wearing their costumes from last year (a witch and wolverine). After considering persuading them to go for something new, I realized how crazy that would be and thanked my lucky stars that they are creatures of habit, and I would have fewer things to worry about this year.

 At my daughters preschool, they have a Purim feast, and the parents have to bring a disguised dish – or a dish with a fun presentation. I decided to make a fruit plate and was quite happy with my strawberry men.

This slideshow requires JavaScript.

Another tradition that is associated with purism is giving small, sweet gifts to neighbors and friends, since I didn’t have to spend time making costumes I could spend more time getting into trouble with the sweet gifts. Of course, I made ozne’ haman (which are cookies with a poppy seed filling) and regular cookies, but as far as I was concerned, they were not as important has how I was going to package them.

I thought that I could make boxes like Chinese take away boxes out of cereal boxes. I did, and the kids and I decorated them with stamps I made out of some packaging I found in an air conditioning box, but I didn’t love them. They were a little big for what I wanted, and lacked fun. Although we all had fun making them, they were not whimsical, and I wanted whimsical.

I was getting quite desperate, since time was running out, and I knew there was no way in hell I would give my neighbors cellophane covered plates. To  boring.

 I noticed out of the corner of my eyes the huge tin can collection I have on my fridge, (it has since been moved) and I decided to use them. If I had thought about it earlier, I would have painted them, but I love them au natural, though no one but me can figure out why.

 I made sleeves out of baking paper, which I tied of at the top, hot glued candy around the edges and made a festive little greeting flag.

 I love the result, and intend to use it again.

  I didn’t get any feedback at all from my neighbors, so I hope I am not alone in thinking this was a terrific idea.

אנשים מתותים ומשלוחי מנות מקופסאות שימורים – איפה הייתי ומה עשיתי

15 Mar

 פורים, התירוץ שלי להיעדרות מהבלוג, כבר בא והלך מזמן ועד עכשיו עוד לא הצלחתי להתיישב לכתוב, אולי בגלל שאביב בפתח ואני עסוקה בתכנון הגינה. יש משהוא מעיק בכתיבה הדו לשונית הזאת. אני כותבת באחת השפות, מתרגמת, מעלה לבלוג פעמיים וגם את התמונות אני מעלה פעמיים כתוצאה מכך. אני לא יכולה לשבת ולפלוט איזה משהו ברבע שעה בשתי השפות.

 אני אצטרך לפתור את הבעיה הזאת.

 בכל מקרה, לא התיישבתי כדי להתלונן אלא כדי לכתוב.

 בדרך כלל פורים כרוך באמהות מתרוצצות כמו תרנגולות כרותות ראש ברכישת או הכנת תחפשות לילדיהן. השנה, הילדים המתוקים שלי רצו להתחפש שוב באותן תחפושות שלבשו בשנה שעברה, ואחרי שלרגע חשבתי להתווכח איתם, לשכנע אותם שינסו משהוא אחר וחדש השנה, נמלכתי בדעתי, ועצרתי בטרם הצלחתי לשכנע אותם. כך שבמקום להתרוצץ בעקבות תחפושות הייתי עסוקה בלתכנן ולבצע את המנה המחופשת לסעודת החג בגן של בתי ובתכנון ובצוע אוזני ההמן ומשלוחי המנות.

 לסעודה בגן הוטל עלי להכין מנה מחופשת מפירות. מיד קפצו לי לראש אנשי התות הללו ולשם שינויי זה לקח לי רק שעה וחצי להכין ויצא די מוצלח.

 

This slideshow requires JavaScript.

היות וצלחת עם צלופן זה לא משוא שאני יכולה לתת בלי להתפתל במבוכה, חשבתי להכין מקופסאות דגנים ישנות קופסאות דומות לקופסאות  של טייק-א-ווי סיני וכך אכן עשיתי. אני והילדים קישטנו אותן עם חותמות שהכנתי מחומר אריזה  שמצאתי בקרטון של מזגן (זוכרים? אני אוספת קרטונים גדולים כדי להכין רהיטים).

היה מאוד כיף גם לי וגם לילדים להכין את הקופסאות אבל לא רציתי להשתמש בהן.  היה בהן משהוא גדול מסורבל קצת והן היו חסרות חוש הומור. לפורים, כך נראה לי, צריך קצת חוש הומור.

כשאוזני ההמן היו בתנור צדדתי בזוית העין את האוסף ההולך וגדל של קופסאות שימורים שיש לי על המקרר. או! חשבתי לעצמי.

הכנתי שרוולים ברוחב הקופסאות בהן ארזתי את אוזני ההמן והעוגיות, ומסביב לשפה של הקופסאות הדבקתי סוכריות טופי עם דבק חם. לסיום הכנתי דגלים קטנים עם ברכות לחג והדבקתי על שיפודים.

אני מאוד מרוצה מהתוצאה ואין ספק שאשתמש ברעיון הזה שוב.