איך לשזור בעיתונים – נסיון ותהייה

כנראה שחזרתי לקצב. לפני יומיים סיימתי את ה”פלייסמט” הראשון שלי. את הגרשיים הוספתי משום שזה לא נראה כמו הפלייסמט מעיני רוחי. יתכן ועדיין נמצא במסגרת תסמונת בתיה עוזיאל.

כשהתלוננתי על כך לר’ הוא אמר “טוב, למה ציפית? לא נולדת עם ידע מלא של מלאכת השזירה. לימוד עורך זמן.” אני מניחה שהוא צדק.

לוקח זמן ללמוד כישורים וטכניקות חדשות. זה הניסיון השני שלי בשזירה, בעיתונים ובכלל. בפעם הקודמת בה ניסיתי הבנתי כמה חשוב שמקלות העיתונים יהיו ישרות ומקבילות לחלוטין. גם חשבתי, שעדיף להתחיל במרכז ולשזור שמאלה וימינה לסירוגין על ידי קיפול מקל לחצי והשחלתו על אחד האנכים.

כך אפשר לייצר טקסטורות מעניינות, בזיגזוג נקודת ההתחלה על פני העבודה. אולי אני אנסה משהו כזה בהמשך. אני חושבת שבמקרה הזה, העבודה מהאמצע תרמה  לעקמומיות הרבה של העבודה ובפעם הבאה אנסה לעבוד מצד לצד. יתכן ואז התוצאה תהיה יותר מדייקת וישרה.

למרות שריווחתי את האנכים שלי במרחקים קבועים איך שהוא, תוך כדי העבודה הן זזו ודי מהר במקום מלבן התחיל להיווצר  טרפז.

בדרך כלל זה היה מספיק כדי להבריח אותי צורחת ותולשת את השיער, אבל כמו שר’ אמר, הלימוד הוא תהליך והעקמומיות היא חלק מהתהליך.  אחרי שראיתי את העקמומיות המתהווה החלטתי לשזור מסביב עם רצועות משקיות ניילון כדי לקבע את מיקום האנך האחרון בסוף כל שורה וכך למנוע את התרחבות הטרפז. אכן, זה עשה את העבודה

 מה שברור זה שבעבודה הבאה אני אוביל את העבודה אם הסרגל כדי לראות שהאנכים נשארים מקבלים עד הסוף. עקמומיות זה נחמד אם זה מה שאתה רוצה ומתכנן. במקרה הזה, זה לא היה.

 

הגימור עדיין לא ברור לי לגמרי. את האנכים ארגתי לתוך שזירת שקיות הניילון ואילו החומרים והצבעים היו זהים, זה היה מספק ויפה.

אני ממש לא מרוצה מגימור השוזרים המאוזנים. פשוט חתכתי את הקצוות אחרי כמה סיבובים עם השקיות. נראה לי שלתפור מסגרת מבד כבד, קנבס, זה הפתרון האופטימלי. כרגע אין לי בבית לא בד ולא מכונת תפירה מתפקדת כך שזה לא ריאלי כלכך.

אני עדיין צריכה לתת לזה כמה שכבות של פולייוריטן כדי להפוך את זה עמיד למים. אני לא מצפה לזה בשקיקה בכלל.

אם למשהו יש עצה לתת לי בעניין הגימור ובכלל, אשמח!