איך להכין מתלים מבקבוקים

אחרי הייאוש והמאוס של השטיחים הנצחיים הייתי צריכה משהו קל ומהיר להשקיט ולהרוות בו את נפשי הבלתי מסופקת.

כבר כמה זמן אני מבשלת בראש פרויקט מבקבוקים, אבל היות וגם הוא היה אמור להיות ארוך ומרובה עבודה וחומר, החלטתי לקחת שישה מהבקבוקים לטובת המהיר והקל שלי.

 הקונספט לא חדש ועובד באותה הצורה בו מתלי הטונה עובדים. זאת ועוד: הוא הרבה יותר מהיר וקל ממתלי הונה ובעל ערך מוסף בזה שהוא גם מסיר מערמת הצעצועים ההולכת וגדלה על ריצפת חדר המשחקים את אותם צעצועים קטנים וחסרי תועלת, אשר חוץ מלהוסיף גובה לערמה האמורה  תרומתם לביתנו אפסית.

 כדי להכין אותם מורידים מהבקבוק את חלקו העליון כך שיישאר לו גובה של לפחות חמישה סנטימטרים (אם לא יותר).  יש להשאיר גם לשונית כדי להעביר דרכו את הבורג או המסמר. איפסו את כל הקשקושים  הדרושים וגשו לעבודה עם דבק חם. תתפרעו.

 

This slideshow requires JavaScript.

כמה נקודות למחשבה:

האפשרויות העצוביות כאן בלתי מוגבלות.

בגלל שתחתית הבקבוקים בדרך כלל לא שטוחה, קשה קצת לראות את מה שמתרחש בפנים מלפנים. וודאו שגם הצדדים נראים טוב.

ככל שתשאירו יותר גובה, כך תוכלו לתלות עליו יותר דברים בקלות. (בגלל הקצה המעוגל דברים יפלו ממנו אם לא יהיה מספיק עומק)

אני לא מצפה שמתלים אלא יחזיקו מעמד לאורך זמן. הפלסטיק רך ועדין. אני גם לא חושבת שזה דבר רע כשזה מגיע לעיצוב בחדרי ילדים. בכל מקרה, הילדים מתים עליהם  ואני מתה על העודה שהייתה להם התחלה וגם סוף!

דברים שלא ידעתי על ביקוש והיצע

מזמן לא כתבתי עם עט על דף, למעט רשימות לסופר.

נראה לי, שבמהלך הקיץ זה יקרה קצת יותר ממה שזה קרה בשנים האחרונות לאור הצורך לשבת ליד הבריכה, בין הילדים הצווחים וצורחים משמחה כדי לשמח את ילדיי.

לא רשמתי כאן מילה וחצי מילה הרבה זמן ולא כי התבטלתי.  אני דווקא עסוקה מאוד וערמת הפרויקטים החצי גמורים הולכת ותופחת בפינת הסטודיו, בזמן שערמת שהחומרים שאני צריכה ונגמרים לי, הולכת וגדלה לצידה.

דבר המוכיח שוב את הנקודה שהערך שאנחנו מעניקים לדברים מאוד סובייקטיבית ועשויה להשתנות בכל רגע נתון. רגע אחד אלה שקיות מהסופר, דחוסות בחוסר מעש, מוצפות רגשות אשם מתחת לכיור וברגע הבא הן חומר גלם יקר מפז שנוצל עד תום, מושו מכל פינות הבית ועדיין חסרות לפחות 500 עד סיום השטיח.

 בזמן שאני מחכה שהזהב  הזה יגדל ויתעצם שוב מתחת לכיור,  אני פוצחת בפרויקט שכבר מזמן בתכנון, של חידוש ריפוד הכיסאות שפעם איישו לי את החנות. ערמות הג’ינסים הישנים שצברתי לצרוך העניין נגמרו לי שנייה לפני שסיימתי להכין את כל הבד לריפוד. גם אותן צירפתי לערמה, לאחר כבוד.

 

נשלפו הסדינים הישנים מהארון וגם כאן היחס שלי כלפיהן השתנה מיד. כבר לא סדינים ישנים/קרועים/מכוערים אלא שטיחים ופלסמטים פוטנציאליים. אך גם הן לא הספיקו למלא את יעודן ורבע שטיח אומלל הצטרף לפינה.

קצת מעל חצי שנה שאני במשחק אינטנסיבי בזהב החדש שלי, ונראה לי, שבקרוב אצטרך לשנות פאזה. ברור שגם אם אצלי בבית הסדינים נגמרו, בחוץ מסתובבים הרבה סדינים בלויים, ישנים ובלתי רצויים. עכשיו האתגר יהיה למצוא דרכים לכנס אותם אצלי, בכמות ובמידה שמספיקים לי כדי שאוכל לסיים פרויקט מתחילתו ועד סופו ואולי לעשות סידרה של פרויקטים באותו הטכניקה או באותו החומר.

הכי נחמד יהיה עם כל זה ימשיך לא לעלות לי דבר.

אם משהו מכיר דרכים להתחבר למקרות חינמיים של כל מני חומרים, החל מבדים וכלה בשקיות – אשמח מאוד  למידע.

עציץ עיסת נייר

לפני די הרבה זמן, במעמקי החורף כתבתי פוסט בשם ‘איך להכין אהיל מעיסת נייר – חלק ראשון‘ ומעולם לא כתבתי את  החלק השני.

גם עכשיו אינני עומדת לכתוב אותו, אבל כן מצאתי שימוש לפחות לאחד מכדורי עיסת הנייר, שהכנתי בזמנו.

 אם אתם קוראים את הבלוג שלי בתדירות, בוודאי אתם יודעים שמאז שהאביב נמצא במקומותינו, אני בשגעת גינה.

זרעתי זרעים ובקרוב אשתול את גן הירק שלי. גם תיקנתי כסאות גינה מעץ, שמצאתי ליד איזה פח ויש לי רשימה באורך הגלות של דברים נוספים אותם עלי להכין לגינתי.

 בכל מקרה, אני  מוצאת את עצמי מפלסת דרך לתוך הסטודיו כל פעם שאני צריכה דבר מה או חלילה רוצה לעבוד שם, וצריך היה לעשות מעשה כדי לפנות לעצמי מקום.

כבר נפטרתי מכל הקרטונים הנפלאים שנועדו להכנת רהיטים, היות ויש לי מעט מדי מקום ויותר מדי ילדים סקרנים (די מצער – כי עכשיו, כשאני צריכה קרטון גדול לתנור הסולרי – אין בנמצא…) ובכל זאת הסטודיו מפוצץ בפרוייקטים חצי גמורים, כך שהחלטתי לפעול.

 למרות שלא כלכך ידעתי איך להפוך את כדורי הנייר שלי לאהילים משביעי רצון, בכל זאת מאוד אהבתי אותם בחוסר השלמות שלהם והחלטתי להפוך את הגדול מביניהם לעציץ, כדי להוסיף לפינת הישיבה המתהווה בדק שבקדמת הבית.

 

This slideshow requires JavaScript.

היה לי שתיל לבנדר שרציתי לשים בפינה הזאת כך שהכדור השתלב לי בתוכית לחלוטין.

לא רציתי לצבוע את הכדור בצבע אחד בלבד. כדי להוסיף עניין הדבקתי מסקינג טייפ מסביבו וצבעתי רק מתחתו.

כמובן שצבעתי קודם בצבע יסוך ורק אח”כ בצבע אקריליק. רציתי צבע שקט כדי שלא יתחרה עם הכיסאות המאוד סגולים שלי וכך הוחלט על צבע תכלת אפרפר.

 בנוסף לצבע יסוד ולצבע עצמו הוספתי עוד שלוש שכבות של פוליוריטן לאיטום, כדי שכשאשקה אותו, הכדור לא יתמוסס לתוך ערמת עיסה.

 ממש לפני ששתלתי את הלבנדר, החלטתי לנסות ולראות מה היה קורה אם הייתי משתמשת בכדור כאהיל. ברקע אפשר לראות את האהיל שעשיתי מכוסות פלסטיק, עליו לא כתבתי.

מה אתם חושבים – זה היה עובד בתור אהיל?

שובו של הסגול – מתנות לחג בסגול וירוק

פתאום חזר לי הסגול. בפעם  האחרונה בה אהבתי סגול הייתי בנח”ל, בת 19 או 20. את אחד מקירות החדר בקיבוץ צבעתי בסגול ועל הקיר המאונך לו תליתי בד פסים בגוונים של ירוק וכחול מאחורי אקווריום עם צמחי מים בלבד. זה היה מקסים.  זמני עבר בהנאה.  כמובן שאין לי תמונה דיגיטאלית של אותה התקופה, אבל אני זוכרת שהיינו יושבים חבורה על המיטה, חמושים במשקפי שמש ובירה. היה לגמרי שנות השמונים.

ואז נמאס לי מסגול.

לא יכולתי לסבול אותו יותר.

שידרתי בתדר אחר, ובמשך כרבע מאה (כן כל כך הרבה זמן עבר מאז) לא רציתי שום קשר לסגול.

This slideshow requires JavaScript.

אולי זה משבר אמצע החיים,  אבל לפתע אני שוב מאוהבת בסגול. אני לא לובשת סגול, ואין לי קיר סגול בבית, אבל צבעתי כמה כסאות עץ אותם הצלתי מהזבל בדיוק באותו הסגול בו היה צבוע הקיר שלי לפני כלכך הרבה שנים.

צבעתי את הכסא הראשון בקדמת הבית, קרוב לערוגת הגזניות המרהיבות שלי. הן איפהשהו בין צהוב לכתום, וכשלקחתי צעד אחורה להביט על הכיסא עם הגזניות ברקע ממש התרגשתי מכמה שזה היה יפה.

הסגול והצהוב/כתם הם השילוב המושלם, בדיוק המראה אותו חיפשתי לגינתי המתהווה. הרגשתי כמו קוקה קולה – מין אושר תוסס פנימי.

דבר הוביל לדבר וחשבתי שיהיה מלבב ממש לשים שורה של קופסאות שימורים צבועות בסגול על עדן החלון, ממש מעל הערוגה הכתומה.

חשבתי לשתול בהן את הפרחים, שכרגע נובטים יחד עם הירקות שלי, שיחיו.

אבל פתאום היה פסח, ונזכרתי במתנות שלא רכשתי ולכבוד האביב החלטתי להעניק לבני משפחתי צמחיי תבלין. חשבתי שכמה ירוקים שונים יחד עם הסגול המקסים הזה יהיה אביבי ומלבב, ולא טעיתי.

(כמובן, לפני ששתלתי, קדחתי חורים בתחתית הקופסאות כדי לאפשר ניקוז)

כדי לשדרג את זה עוד קצת, הוספתי תגיות שם שהכנתי מפחית  טונה.

את התגיות מכינים מהפס שמרכיב את דפנות הפחית. אפשר כמובן להכין אותן מכל קופסת שימורים וגם ופחיות משקאות קלים.

אחרי שמורידים ומישרים את הפס, משטיחים אותו עוד קצת עם פטיש גומי או עור.

חותכים אותו למלבנים מעט גדולים מהגודל הסופי הרצוי וקוטמים את הפינות.

את הצלעות מקפלים פנימה בעזרת פלייר. לפעולה הזאת שתי מטרות. האחת להעלים את הקצוות החדים והשנייה ליצור מסגרת לתג.

בתוך התג רשמתי את שמות התבלינים עם לורד והדבקתי לקופסאות הצבועות עם דבק חם.

בדרך כלל, אני  לא שלמה ב 100% עם הדברים שאני מכינה, אבל הפעם, משום מה, אני כן! איך שהוא, השילוב של הסגול וגווני הירוק והטקסטורות השונות יוצרות משהוא מאוד שלם ונעים לעין. לא כך?

אביב שמייח!

איך להכין כוסות שתילה סטייל אוריגאמי

את אלא הכנתי בסתיו. עכשיו עשיתי אותן הרבה יותר קטנים, מספיק לזרע אחד בדיוק

עוד שבוע חלף עבר לו ללא מצלמה ולכן גם ללא פוסטים.

למעשה, אני ממש עסוקה עם חופשת הפסח הארוכה מאוד, עבודה, גינה ומספר פרוייקטים שאני עובדת עליהם.

את רוב הזמן שעומד לרשותי אני מבלה בגינה, למרות שאני לא מתכוונת לכתוב על זה יותר מדי  כדי להיצמד לנושא הבלוג.

אני כן אכתוב על הגינה שלי כשזה נוגע למיחזור ושיפצור והפעם זה אכן הנושא.

למרות שמאוד הייתי רוצה לשתף אתכם בהתקדמות ובהכנות האישיות שלי, לא אוכל בגלל העדר מצלמה.

את הוידיאו הנ”ל מצאתי  בסתיו שעבר, כשהכנתי כוסות שתילה בסגנון אוריגאמי.

למרות שאני חושבת שהם מקסימים ביותר, ויכולים להיות מתנות נפלאות (חבל שרק עכשיו אני חושבת על זה) הן לוקות בזה שהן מעט גדולות מדי על מנת לזרוע זרע יחיד בכל אחד – וזו הייתה מטרתי הפעם. לכן הכנתי כ 100 מחצי דף עיתון. הגודל מושלם לזרע יחיד.

החיסרון הבולט מאוד שלהן, היא שאם הכוונה היא לשתול הרבה זרעים, כמו שאני עשיתי, צריך להתחיל להכין אותם באמצע החרף כדי שיהיו לך מספיק עד האביב….אני עצרתי ב-100 כי הבנתי שאפספס את חלון השתילה, אם אמשיך להתעקש עליהם.

כשהם נגמרו לי, עברתי לשתול בתבניות ביצים ואח”כ בצד השני של התבנית, זו בלי החלוקה. על מנת לוודא שהזרעים שלי יהיו שתולים אחד אחד, הכנתי חלוקות מקופסאות של דגני בוקר, בדומה למה שיש בקופסאות של כוסות יין. (תצטרכו לדמיין – לא מצאתי תמונות מתאימות להמחשה)

אני מניחה ששתלתי כבר כ 300 זרעים והיד עוד נטויה.

עוד פרויקטים:

 שיפוץ כיסאות עץ מתפוררים שמצאתי

הכנת אדניות מקופסאות שימורים.

אנשים מתותים ומשלוחי מנות מקופסאות שימורים – איפה הייתי ומה עשיתי

 פורים, התירוץ שלי להיעדרות מהבלוג, כבר בא והלך מזמן ועד עכשיו עוד לא הצלחתי להתיישב לכתוב, אולי בגלל שאביב בפתח ואני עסוקה בתכנון הגינה. יש משהוא מעיק בכתיבה הדו לשונית הזאת. אני כותבת באחת השפות, מתרגמת, מעלה לבלוג פעמיים וגם את התמונות אני מעלה פעמיים כתוצאה מכך. אני לא יכולה לשבת ולפלוט איזה משהו ברבע שעה בשתי השפות.

 אני אצטרך לפתור את הבעיה הזאת.

 בכל מקרה, לא התיישבתי כדי להתלונן אלא כדי לכתוב.

 בדרך כלל פורים כרוך באמהות מתרוצצות כמו תרנגולות כרותות ראש ברכישת או הכנת תחפשות לילדיהן. השנה, הילדים המתוקים שלי רצו להתחפש שוב באותן תחפושות שלבשו בשנה שעברה, ואחרי שלרגע חשבתי להתווכח איתם, לשכנע אותם שינסו משהוא אחר וחדש השנה, נמלכתי בדעתי, ועצרתי בטרם הצלחתי לשכנע אותם. כך שבמקום להתרוצץ בעקבות תחפושות הייתי עסוקה בלתכנן ולבצע את המנה המחופשת לסעודת החג בגן של בתי ובתכנון ובצוע אוזני ההמן ומשלוחי המנות.

 לסעודה בגן הוטל עלי להכין מנה מחופשת מפירות. מיד קפצו לי לראש אנשי התות הללו ולשם שינויי זה לקח לי רק שעה וחצי להכין ויצא די מוצלח.

 

This slideshow requires JavaScript.

היות וצלחת עם צלופן זה לא משוא שאני יכולה לתת בלי להתפתל במבוכה, חשבתי להכין מקופסאות דגנים ישנות קופסאות דומות לקופסאות  של טייק-א-ווי סיני וכך אכן עשיתי. אני והילדים קישטנו אותן עם חותמות שהכנתי מחומר אריזה  שמצאתי בקרטון של מזגן (זוכרים? אני אוספת קרטונים גדולים כדי להכין רהיטים).

היה מאוד כיף גם לי וגם לילדים להכין את הקופסאות אבל לא רציתי להשתמש בהן.  היה בהן משהוא גדול מסורבל קצת והן היו חסרות חוש הומור. לפורים, כך נראה לי, צריך קצת חוש הומור.

כשאוזני ההמן היו בתנור צדדתי בזוית העין את האוסף ההולך וגדל של קופסאות שימורים שיש לי על המקרר. או! חשבתי לעצמי.

הכנתי שרוולים ברוחב הקופסאות בהן ארזתי את אוזני ההמן והעוגיות, ומסביב לשפה של הקופסאות הדבקתי סוכריות טופי עם דבק חם. לסיום הכנתי דגלים קטנים עם ברכות לחג והדבקתי על שיפודים.

אני מאוד מרוצה מהתוצאה ואין ספק שאשתמש ברעיון הזה שוב.

קשקושי טונה – מתלי מעילים מקושקשים

 

This slideshow requires JavaScript.

בשבוע האחרון אני קוראת הרבה על רהיטי קרטון ומבלי שהכנתי אפילו רהיט אחד אני כבר מפנטזת על תיעוש התהליך והתעשרות מהירה.

בינתיים אני אוספת ארגזים מפה ומשם ובכל ארגז מוצאת 10 סיבות למה דווקא הוא לא יתאים לי לריהוט.

יש בסיבות האלה גם הרבה מן האמת וגם אלמנט לא מבוטל של פחד מכישלון.

תמיד אהבתי לקשקש, אבל בשנים האחרונות, כשצורפות והתכשיטים כבר השתלטו על כל התאים האפורים שלי אפילו הקשקושים שלי היו של תכשיטים.

 במקביל לכתיבת הבלוג, רכשתי לעצמי ספר סקיצות חדש,  והקדשתי אותו למציאת הקישקוש שלי מחדש, והוא חוזר, לאט אבל בטוח.

בכל מקרה, בינתיים חזרתי קצת לפחיות הטונה. אני מאוד נהנית ממתלה המעילים שלי והיות ואני צריכה עוד מתלים בכל מני מקומות בבית, וגם בגלל שפסח מתקרב ואני צריכה מתנות, החלטתי לשלב בין הקשקוש לפחית ולפתוח בסדרת קישקושי טונה.

את הדוגמא ההתחלתית עשיתי עם מרקר של ארטליין, והכוונה הייתה לצבוע עם צבעי אקריליק. מסתבר שזה מעט יותר מסובך ממה שזה נשמע, לפחות לי.

לא היה לי מכחול מספיק קטן והרעיון המבריק שלי של לעשות תספורת למכחול בעצמי היה פחות מוצלח ממה שחשבתי שיהיה.

איך שהוא השליטה הייתה קשה ורק על מנת לפגוע עם המכחול בנקודה הנכונה הייתי צריכה להרכיב את האופטיוויזור שלי, מזכרת לימי הצורפות העליזים, כי בלעדיו, מה שהיה קשה מלכתחילה, היה חסר סיכויי לחלוטין.

אומנם רכשתי מכחול קטנצ’יק, אך בו זמנית אף רכשתי זמנית מרקרים צבעוניים. על אף ששיערתי שהפאלטה המוגבלת של המרקרים יהווה בעיה, בכל זאת בחרתי בדרך הקלה, ואת השני המתלים הראשונים צבעתי עם המרקרים – הפיתוי של לשכב במיטה ולעשות אומנות היה גדול מכדי שאוכל לעמוד בו.

את הבאים אנסה לעשות עם צבעי אקריליק ומכחול – כדי לאפשר לעצמי מבחר מגוון יותר של צבעים.

אם אתם מכירים טריקים לצביעת משטחים קטנטנים במדייק – זה הזמן לשתף אותי!

ארבעה מקורות השראה מופלאים לרהיטי קרטון

מקור

התחלנו לעשות ניקיון פסח בבית משום שלא היה עוד הרבה מה לעשות בגשם ובקור של סוף השבוע. תוך כדי כך, גילינו מחדש שלא חשוב כמה ננקה, יש חדרים מסוימים בבית שיראו כאילו עבר שם הוריקן תוך פחות מחמש דקות.

שוב התבהר לי מה שאני כבר יודעת מזמן – חסרים לנו פתרונות אחסון ועד שלא נטפל בזה – מצבינו יישאר  עגום.

 כשלא היית עסוקה בלנקות אתמול, הייתי עסוקה בללמוד קצת על רהיטי קרטון ונראה לי שבעתיד הקרוב סביר שאאתגר את עצמי בספרייה או משהוא דומה מקרטון.

 בינתיים להנאתכם אספתי 4 מקורות מצוינים להשראה:

 כאן אפשר להזיל ריר במשך שעות

וגם כאן.

 כאן יש כמה ספריות שמוצאות חן בעיניי (בין השאר, כמובן)

  ליאו קמף עשה מחקר קטן ומעניין בנושא והפיק בדרך כמה פנינים.

הפיתרון המושלם לגרביים בודדות – סרוג סל לגרביים אבודות

חשבתם פעם לאן נעלמים כל הגרביים החסרות? אני יודעת שלא רק אני נאלצת לקנות גרביים חדשות משום שאיך שהוא תמיד יש לי ערמה של גרביים בודדות.

לא חונכתי ואני לא מחנכת את המשפחה שלי לזרוק גרב אחד החוצה ואת השני לסל הכביסה, ועושה רושם שיש לגרביים נפגעים רבים ואף ההרוגים במסעם מהרגליים המלוכלכת שלנו למגירת הגרביים הנקיות.

להערכתי 40% מהגרביים מעולם לא מגיעים חזרה למגירת המבטחים ופשוט נעלמים כלא היו.

אולי הם נחטפים על ידי מפלצת גרביים שחי בסל הכביסה או אולי מפלצת שחייה מכונת הכביסה מנשנשת עליהם להנאתה. בכל מקרה, בני זוגם שנותרים מאחור זקוקים למקום בו יוכלו לחכות, חסרי תקווה, לבני זוגם האבודים שישובו, כי לפעמים הם אכן שבים.

 לשם כך החלטתי להכין סל לגרביים אבודות , בו אפשר יהיה לכנס את כל הגרביים הבודדות ולחסוך מעצמינו חפירות אין סופיות במגירת הגרביים, בחיפושים אחרי זוג גרביים חמקמק.

 היות ואני מאוד אוהבת את הטקסטורה והמגע של הסלים שכבר סרגתי משקיות ניילון החלטתי שגם את סל הגרביים אסרוג משקיות, אבל רציתי לנסות דוגמאות שונות מזו שנצמדתי אליה עד עכשיו.

 

יש לי ספר ישן על סריגה במסרגה אחת, שהיה שייך לאימי. היא קנתה אותו ב1972 כשהייתי בת חמש.אני זוכרת אותה סורגת מתוכו. אפשר להגיד שהוא מנוף ילדותי. שנת ההוצאה שלו 1946 והוא גדוש בדוגמאות למפות ומפיות שונות ומשונות. למרות שהן מאוד יפות, הן מיושנות מעט לימינו ולא הייתי מאתרת בהן את ביתי, אבל כבר המון זמן אני מחפשת תירוץ או דרך להכין משהוא מתוכו שכן יתאים לי לבית.

סריגה בחוט העבה והגס של שקיות הניילון נראה לי בדיוק מה שצריך כדי להפוך את הדברים העדינים בספר למעט יותר טקסטואליים ומעניינים עבורי.

אני לא הולכת לתרגם או להעתיק את כל הדוגמה לכאן, אבל אפשר לקרוא דרך התמונה הסרוקה (7722)

כמובן שמה שחשוב הוא להיצמד לרצף שבדוגמא.  את הגדלים שיניתי להתאים לתוצר שרציתי.

 היות ואת רוב העבודה הזאת אני עושה בערב, אחרי שאני מסיימת את שאר מטלות היום, קשה להגיד שאני בשיא הריכוז ויצא שפרמתי כמעט את אותו הכמות שסרגתי. משום מה גם הופתעתי מחוסר הקשיחות של הסל. הייתי צריכה לדעת שכך יהיה משום שהסל די גדול ובכל זאת הופתעתי.

פתרתי את בעיה בעזרת השחלת שיפודים בארבעת הפינות של הסל.

 אפשר להשתמש בסל הזה גם עיתונים וחוברות ואז צריך להשחיל שיפודים או מוטות עץ גם בקצוות העליונים של הסל, על מנת לייצב אותו עוד יותר.

 עכשיו אני צריכה תירוץ לסרוג דוגמא עגולה טיפוסית וצריכה רעיון לגבי מה אפשר לעשות עם עיגול שכזה…. מישהו?

איך להכין מתלה מעילים מקופסאות שימורים

סיימתי אותם! בערך.

 

זה היה מהיר קליל ונעים כצפויי ואילו היו לי דבלים בבית והייתי מרוצה מהצבעים יכולתי להגיד שסיימתי אותם גם בלי ה”בערך”.

דרך אגב, הסיבה שהן מצולמות עם תיקי בד קלים ולא עם מעילי עור היא שכרגע הן מחוברת לקיר עם בלו טאק, כדי שאוכל לראות איך הם נראים, וגם, כי כמו שאמרתי – אין לי דיבלים בבית.

 בגלל שבלו טאק הוא במקרה הטוב אמצעי המחשה, ניסיונות הצילום עם התיקים היו משעשעים במיוחד היות והתיקים והמתלים האומללים צנחו ארצה בערך שנייה לפני שצילמתי אותם בערך 20 פעמים ברצף.

 רציתי אותם בגוונים של תכלת/ תכלת אפרפר. אני לא מומחית גדולה בצבע ועירבוב גוונים עם הבדלים עדינים ביניהם, כמו שיש על רצועות דוגמאות הצבע היה הרבה יותר קשה מהמצופה.

 פתאום נראה לי שאולי גוונים של קרם או לבן יהיה יותר אלגנטי…. עוד לא החלטתי סופית.

בכל מקרה, היות וממש לא בעיה להשיג פחיות טונה, והעבדה הכרוכה בהכנת המתלים לא מרבה, אני יכולה לתקשקש עם עצמי כמה שאני רוצה.

 אפשר להתייחס למתלים כאל דף ריק ולקשט אותם במידה שמתאימה לטעמכם.

אני מאוד אוהבת את המראה התעשייתי והטבעת העיגולים בתחתית הפחיות מקסימה בעיני, לכן החלטתי לטפל בהם ברמת הצבע בלבד.

אם תרצו להכין מתלים בעצמכם תצטרכו:

 פחית / פחיות טונה

מספרי פח

מקדחה או פטיש ומסמר 10 (כדי לנקב את החורים)

פליירים אף שטוח, עדיף לא משוננות כדי לא לצלק את הפח.

צבע יסוד

צבע

פוליוריטן

קדח חורים קרוב לתחתית הפחית במרחק של 1.5 – 2 ס”מ אחד מהשני.

 

גזור ביניהם עם מספרי פח, ואחר כך כלפי מטה, לכיוון פתח הקופסה. כדאי לסמן את הקווים מראש כי למספרי פח יש נטייה לסחוב בכיוונים לא רצויים.  קווי הסימון עוזרים לתקן את הנטייה.

 

משוך את הלשונית שנוצרה החוצה וקפל את הקצוות כלפי פנים. (אני אוהבת לראות את הקיפול לכן אני מקפלת כלפי פנים. אם אתם לא רוצים לראות את הקפולים, קפלו כלפי חוץ ובמתלה הגמור הקיפולים יהיו נסתרים.

 

דחוף את הלשונית פנימה, עד שניצבת לפחית, וקפל פנימה את קצוות החלון שיצרת בפחית. (פה לא כדאי שהקצה יהיה גלויי – היות והוא עשויי לקרוע מעילים. הקיפול הזה קצת יותר מסובך מקיפול הלשונית היות וצריך לעשות קצת אקרובאטיקה עם הפלייר כדי לתפוס את הקצוות. קצת סבלנות והכל אפשרי.

 

סיימו לקפל את הלשונית כך שכשהקופסא מונחת על השולחן פתח הקופסא והלשונית צומדים לשולחן.

 קדח חור מספיק גדול לבורג בלשונית.

צבע עם צבע יסוד ותהיה יצרתי עם הצבעים. כדי לגמור עם פוליוריטן או לקה אחרת כדי שהמעילים והצבע לא יפגעו אחד בשני.

 

 תהינו!