דברים שלא ידעתי על ביקוש והיצע

מזמן לא כתבתי עם עט על דף, למעט רשימות לסופר.

נראה לי, שבמהלך הקיץ זה יקרה קצת יותר ממה שזה קרה בשנים האחרונות לאור הצורך לשבת ליד הבריכה, בין הילדים הצווחים וצורחים משמחה כדי לשמח את ילדיי.

לא רשמתי כאן מילה וחצי מילה הרבה זמן ולא כי התבטלתי.  אני דווקא עסוקה מאוד וערמת הפרויקטים החצי גמורים הולכת ותופחת בפינת הסטודיו, בזמן שערמת שהחומרים שאני צריכה ונגמרים לי, הולכת וגדלה לצידה.

דבר המוכיח שוב את הנקודה שהערך שאנחנו מעניקים לדברים מאוד סובייקטיבית ועשויה להשתנות בכל רגע נתון. רגע אחד אלה שקיות מהסופר, דחוסות בחוסר מעש, מוצפות רגשות אשם מתחת לכיור וברגע הבא הן חומר גלם יקר מפז שנוצל עד תום, מושו מכל פינות הבית ועדיין חסרות לפחות 500 עד סיום השטיח.

 בזמן שאני מחכה שהזהב  הזה יגדל ויתעצם שוב מתחת לכיור,  אני פוצחת בפרויקט שכבר מזמן בתכנון, של חידוש ריפוד הכיסאות שפעם איישו לי את החנות. ערמות הג’ינסים הישנים שצברתי לצרוך העניין נגמרו לי שנייה לפני שסיימתי להכין את כל הבד לריפוד. גם אותן צירפתי לערמה, לאחר כבוד.

 

נשלפו הסדינים הישנים מהארון וגם כאן היחס שלי כלפיהן השתנה מיד. כבר לא סדינים ישנים/קרועים/מכוערים אלא שטיחים ופלסמטים פוטנציאליים. אך גם הן לא הספיקו למלא את יעודן ורבע שטיח אומלל הצטרף לפינה.

קצת מעל חצי שנה שאני במשחק אינטנסיבי בזהב החדש שלי, ונראה לי, שבקרוב אצטרך לשנות פאזה. ברור שגם אם אצלי בבית הסדינים נגמרו, בחוץ מסתובבים הרבה סדינים בלויים, ישנים ובלתי רצויים. עכשיו האתגר יהיה למצוא דרכים לכנס אותם אצלי, בכמות ובמידה שמספיקים לי כדי שאוכל לסיים פרויקט מתחילתו ועד סופו ואולי לעשות סידרה של פרויקטים באותו הטכניקה או באותו החומר.

הכי נחמד יהיה עם כל זה ימשיך לא לעלות לי דבר.

אם משהו מכיר דרכים להתחבר למקרות חינמיים של כל מני חומרים, החל מבדים וכלה בשקיות – אשמח מאוד  למידע.

תוצרת התנור הסולארי – עוגת שמש

מה אתם יודעים! העוגה לה חיכיתי כשכתבתי את הפוסט הקודם הצליחה, ונאכלה כולה לפני שהספקתי להגיד ג’ק רובינסון.

 לעומת זאת, הצלחתי להגיד ג’ק רובינסון המון פעמים עד שהעוגה נאפתה.

 ביום שישי הלכתי לישון בידיעה שהדבר הראשון שאעשה בשבת יהיה להכין תבשיל שהוא בתנור הסולארי. העובדה שלא ידעתי מה אכין הטרידה את שנתי. אני מאוד אוהבת תבשילי קדירה ולמרות שבכל העולם מבשלים בשר בתנורים סולאריים, אני עדיין לא סומכת מספיק על התהליך כדי שאהיה מוכנה לבשל כך בשר.

 בכל מקרה, בשבת בבוקר, התעוררתי מעט מאוחר, בערך בתשע, בדקתי מה יש ומה אין במקרר ובמזווה והגעת למסקנה שאין מנוס אלא להכין עוגה.

 נשארה לי עוד סוגיה אחת טכנית לפתור, והיא המכסה לסיר. הסיר בו משתמשים בתנור הסולארי חייב להיות שחור על מנת לספוג את החום המוקרן אליו מדפנות התנור. לי יש סיר שחור אך הוא חסר מכסה. כשאני מבשלת בו על הכיריים, אני משתמשת במכסה לבן מסיר בגודל דומה, אבל פה זה לא היה עובד.

לכן אלתרתי מכסה מתחתית של תבנית אפייה שחורה. התאום לא הייה מדויק ובטח לא אטום ויש לי תחושה שזה השפיע מעט על זמני האפייה.

 

This slideshow requires JavaScript.

בכל מקרה, הכנתי את הבלילה ובחרתי מקום בגינה אליו הצל מגיע מאוחר ביום, והנחתי את התנור על העגלה שקודם לכן אוכלסה על ידי השתילים שלי שרק יום קודם גמרתי להעביר לגינה, ודאגתי שהצל שהוא יוצר יהיה בדיוק מאחוריו.

לא היית בטוחה בדיוק באיזה זווית לסדר את הכנף הקדמי, אז נתתי לו להסתדר לבד וגם לזה, אני בטוחה, הייתה השפעה על זמני הבישול.

באתר של solarcooking כתוב שזמני ההכנה מכפילים את עצמם לפחות, והיו והעוגה שהכנתי מוכנה תוך 45-50 דקות בתנור רגיל, החלטתי שבערך ב1300 שעתיים אחרי שהתחלתי, אבדוק לראות מה קורה.

אכן ב1300 בדקתי. בתוך השקית בה מונח הסיר, המשמשת גם כמעין כיס חום היו הרבה אדים והסיר עצמו היה מאוד חם למגע, שני סימנים מעודדים, אבל העוגה עוד לא הייתה מוכנה. ראיתי שהיא בתהליך של אפייה – היו בועות קטנות על פני השטח אבל ברור היה שזה עוד לא מוכן.

בשתיים בערך בדקתי שוב ולא נראה שהרבה השתנה. תנור סולארי או לא שנת צהריים בשבת זה חובה וכשקמתי משנתי הענוגה, לאחר שעה, העוגה כבר הייתה זהובה ומוכנה!

כשאני אופה עוגה בתנור, בד”כ למעלה נוצר קרום דק, ואמצע העוגה עולה גבוה יותר משאר העוגה. כאן זה לא קרה.

לא היה קרום והעוגה עלתה בצורה אחידה (אם מתעלמים מהעובדה שכנראה הסיר ישב באלכסון קל והעוגה אלכסונית בהתאם.)

אז האם אכלתי עוגה עם הקפה? לא ממש! ר’ והילדים חיסלו אותה עוד לפני שרתח הקומקום! (כן, הם אכלו צהריים – העוגה פשוט הייתה מצוינת!)

איך להכין תנור סולארי

מאז שלמדתי על בישול סולרי אני מתה לנסות.

השבוע, סוף סוף מצאתי קרטון מספיק גדול כדי להכין ממנו תנור סולארי לפי התכוניות של solar cooking.org

אתמול, כשסוף סוף גמרתי לשתול את הגינה, ונגמרו לי שקיות הניילון עבור שטיח אותו אני מכינה (על זה יסופר בימים הקרובים) החלטתי שהגיע הזמן להכין את התנור הסולרי, הידוע גם בשם קוקיט cookit באתר הזה יש תוכנית די מפורטת גם בס”מ וגם באינצ’ים. אם יש לכם סרגל אינצ’ים, עדיף להשתמש בו הפעם, היות והגריד עליו בנוי התוכנית הוא באינצ’ים ומאלץ את אנשי הסנטימטרים לשלוף מחשבונים כל דקה בערך.

בכל מקרה, לי אין סרגל אינצ’ים, ומצאתי את עצמי שולפת מחשבון כל שנייה ורבע, ואם זה לא מספיק מאתגר, נאלצתי להתמודד אם האריה השכונתי שלנו, שראה בקרטון, בסרגל, בעט ובסכין אויבים אותם יש להשמיד…

 

This slideshow requires JavaScript.

אני לא אכנס לכל תהליך ההכנה, היות התוכניות די ברורות אבל כן אציע כמה עיצות:

 וודאו שהקרטון שלכם שטוח. שלי התעוות כי השארתי אותו בחוץ בטל ובשמש כמה ימים והייתי צריכה להשקיע זמן בלשטח אותו. (אם הוא לא שטוח, הוא ישקף את קרני השמש והחום לכיוון הלא נכון).

שלא כמוני, וודאו שאתם מדביקים את נייר האלומיניום כמו שצריך. אם הוא לא מודבק כמו שצריך הוא יקרע יותר בקלות והקוקיט שלכם יחזיק מעמד פחות זמן.

וודאו שיש בקרבתכם חבילת מגבונים.

אני לא בטוחה למה זה קרה, אבל נייר האלומיניום שלי התקמט קצת לאחר ההדבקה. אני בטוחה שיהיה לזה השפעה על איך השמש משתקפת. אני לא בטוחה אם זה קריטי או לא.

עוד דבר, לא מצאתי שקיות קוקי מספיק גדולות כדי להכניס לתוכם את הסיר שלי. אני בטוחה שאם הייתי מתאמצת הייתי מוצאת משהו מתאים באינטרנט, אבל אין לי סבלנות לחכות. זה נראה לי מסובך מדי ומסורבל, וגם לזה אין לי סבלנות, אז פתחתי שתי שקיות קוקי רגילות ותפרתי מהן שקית גדולה יותר.

יכול להיות שהנקבים של המחט יפריעו מעט וייתנו לאוויר החם לברוח מהכיס שהשקית יוצרת, אבל לא נראה לי שזה משמעותי מאוד.

בכל מקרה, בזמן שאני כותבת מילים אלה, העוגה שלי אופה לה בנחת בשמש…..

תחזרו בקרוב לראות את התוצאה.

בינתיים תקפצו לבלוג של ג’ולי. היא הכינה תנור סולארי אחר משלי שאולי גם אתו אנסה.

בינתיים – מישהו מכיר מקום טוב למצוא בו מתכונים לבישול איטי?

!הקשיבו הקשיבו

כבר כל השבוע פני לבלוג ובכל פעם שאני כמעט יושבת לכתוב, משהוא מפריע ומסית את תשומת ליבי.

כבר 6 חודשים שאני בלוגרית, וזה זמן טוב לעצור לרגע ולראות מי נגד מי, ואולי לשפר את התנהגותי הבלוגרית, לכתוב יותר פוסטים, להגיב לבלוגרים אחרים וכד’.

מקור תמונה

במחשבה הזאת, הוספתי לפאנל הצדדי רשימה קצרה של בלוגים מאוד אהובים עלי. אם אתם נהנים לקרוא בבלוג שלי, ללא ספק, תהינו גם לקרא אותם.

לכו, תקליקו, תיהנו ותחזרו!

זאת ועוד – סוף סוף התגברתי על ההתנגדות העמוקה שלי לפייסבוק (טוב, לא התגברתי, אבל ברומא התנהג כרומאי, נכון?) ופתחתי דף לבלוג.

אני עדיין מנסה להבין איך כל העניין עובד. לדוגמא איך אני גורמת פוסטים שלי מהבלוג להופיע גם שם?

לכם יש דף לבלוג? הוא מחובר לדף האישי שלכם? איך אתם עובדים איתו?

אשמח לתבונות ועיצות, ובכל מקרה אשמח אם תעשו לי לייק!

טוב, עכשיו היצטרפו אלי לתפילה קטנה שהפוסט הזה יופיע באופן פלאי בדף הפייסבוק שלי !

שנה את נקודת מבטך

כשאני מדברת על מערכת היחסים בנינינו לבין חפצים ועל חוסר הכבוד שלנו לחומרים מהם הם עשויים, אני לא מדברת על זה:

ככה צריך לחיות ולחשוב. להשתמש בחפצים עלפי ייעודם המקורי וגם בעוד איזה שלושים אופנים.

מה דעתכם?

רכשנו מצלמה חדשה!

יש!!

סוף סוף רכשנו מצלמה חדשה. היות וידענו שמצלמת חלומותינו היא לא בהישג ידינו, שמחנו לקנות מצלמה משופרת למצלמה הקודמת שלנו, סוני סיברשוט,  שהחזיקה מעמד 8 שנים, והייתה, בעת רכישתה שיא הקידמה והטכנולוגיה. 5 מגה פיקסל נחשב אז למדהים ואנחנו היינו מרוצים ממנה עד קילקולה לפני מספר שבועות.

היום ר’ הסתובב קצת והוא רכש מצלמת Canon SX130IS , שתיים עשר מגה פיקסל, זום X12 שיודע לצלם לבד כשהוא מזהה חיוך. בעיניי זה קצת מוגזם ומיותר, כי למיטב ידיעתי, גם אני עוד יודעת לזהות חיוך.

בכל מקרה, כנראה שלתווך המחירים ולמצלמת ‘כוון ולחץ’ היא לא רעה. היות והיא אצלנו לא יותר ממספר שעות הספקתי לצלם בה ממש מעט, ובינתיים אני די מרוצה מהתוצאות.

אני בטוחה שאחרי עיון קצר בחוברת הדרכה, התוצאות תהינה עוד יותר טובות.

ובכל זאת, איך לא, יש שני דברים שמאוד מפריעים לי בה כבר עכשיו. הראשונה היא, שבתחושה היא מאוד פלסטיקית, וכדי להשתמש בפלאש, יש צורך להרים אותה. מבחינתי, ציר זה עוד מקום שיכול להתרחש בו קלקול, עוד נקודה חלשה ולכן אני לא מתה על זה.

הדבר השני, והעיקרי שמפריע לי מאוד, זה שהמצלמה פועלת על סוללות AA רגילות. מעבר לזה שמבחינה אקולוגית וכלכלית זה מאוד בעייתי, גם נראה לי איך שהוא, שהן מחזיקות מעמד פחות זמן מסוללת מצלמה רגילה. כמובן שנרכוש סוללות נטענות, ויפה שעה אחת קודם, ובכל זאת, זה משאיר לי טעם רע בפה.

לא נורא. בכל מקרה זה עדיף על להיות בלי מצלמה או להסתפק במצלמה הבינונית מינוס של הסלולרי שלי.

כבל מקרה, הנה כמה מהתמונות הראשונות שצילמתי, והפעם לא ערכתי אותן בכלל. מהמצלמה ישר אליכם.

 

This slideshow requires JavaScript.

משהוא מכיר את המצלמה הזאת מקרוב? יש עצות עבורי?

מתה לנו המצלמה

לא את זה רציתי לכתוב היום. יש לי כמה דברים חדשים שאני מכינה ועוד כמה בתכנון, כאילו שהאביב העיר אותי משינה עמוקה. למרבה הצער, המצלמה שלנו, שקניתי באמסטרדם בחיים קודמים שבקה סופית. היות וגם את הגאלקסי איבדתי אני מוצאת את עצמי ללא מצלמה, ובלי יכולת לתעד את הפרויקטים שלי.

בקרוב ארכוש מצלמה חדשה, כנראה לא משוכללת מדי ועד אז אנסה להלוות מצלמות פה ושם כדי שאוכל לצלם ולפרסם את מעשיי.

עד אז….

אנשים מתותים ומשלוחי מנות מקופסאות שימורים – איפה הייתי ומה עשיתי

 פורים, התירוץ שלי להיעדרות מהבלוג, כבר בא והלך מזמן ועד עכשיו עוד לא הצלחתי להתיישב לכתוב, אולי בגלל שאביב בפתח ואני עסוקה בתכנון הגינה. יש משהוא מעיק בכתיבה הדו לשונית הזאת. אני כותבת באחת השפות, מתרגמת, מעלה לבלוג פעמיים וגם את התמונות אני מעלה פעמיים כתוצאה מכך. אני לא יכולה לשבת ולפלוט איזה משהו ברבע שעה בשתי השפות.

 אני אצטרך לפתור את הבעיה הזאת.

 בכל מקרה, לא התיישבתי כדי להתלונן אלא כדי לכתוב.

 בדרך כלל פורים כרוך באמהות מתרוצצות כמו תרנגולות כרותות ראש ברכישת או הכנת תחפשות לילדיהן. השנה, הילדים המתוקים שלי רצו להתחפש שוב באותן תחפושות שלבשו בשנה שעברה, ואחרי שלרגע חשבתי להתווכח איתם, לשכנע אותם שינסו משהוא אחר וחדש השנה, נמלכתי בדעתי, ועצרתי בטרם הצלחתי לשכנע אותם. כך שבמקום להתרוצץ בעקבות תחפושות הייתי עסוקה בלתכנן ולבצע את המנה המחופשת לסעודת החג בגן של בתי ובתכנון ובצוע אוזני ההמן ומשלוחי המנות.

 לסעודה בגן הוטל עלי להכין מנה מחופשת מפירות. מיד קפצו לי לראש אנשי התות הללו ולשם שינויי זה לקח לי רק שעה וחצי להכין ויצא די מוצלח.

 

This slideshow requires JavaScript.

היות וצלחת עם צלופן זה לא משוא שאני יכולה לתת בלי להתפתל במבוכה, חשבתי להכין מקופסאות דגנים ישנות קופסאות דומות לקופסאות  של טייק-א-ווי סיני וכך אכן עשיתי. אני והילדים קישטנו אותן עם חותמות שהכנתי מחומר אריזה  שמצאתי בקרטון של מזגן (זוכרים? אני אוספת קרטונים גדולים כדי להכין רהיטים).

היה מאוד כיף גם לי וגם לילדים להכין את הקופסאות אבל לא רציתי להשתמש בהן.  היה בהן משהוא גדול מסורבל קצת והן היו חסרות חוש הומור. לפורים, כך נראה לי, צריך קצת חוש הומור.

כשאוזני ההמן היו בתנור צדדתי בזוית העין את האוסף ההולך וגדל של קופסאות שימורים שיש לי על המקרר. או! חשבתי לעצמי.

הכנתי שרוולים ברוחב הקופסאות בהן ארזתי את אוזני ההמן והעוגיות, ומסביב לשפה של הקופסאות הדבקתי סוכריות טופי עם דבק חם. לסיום הכנתי דגלים קטנים עם ברכות לחג והדבקתי על שיפודים.

אני מאוד מרוצה מהתוצאה ואין ספק שאשתמש ברעיון הזה שוב.

ארבעה מקורות השראה מופלאים לרהיטי קרטון

מקור

התחלנו לעשות ניקיון פסח בבית משום שלא היה עוד הרבה מה לעשות בגשם ובקור של סוף השבוע. תוך כדי כך, גילינו מחדש שלא חשוב כמה ננקה, יש חדרים מסוימים בבית שיראו כאילו עבר שם הוריקן תוך פחות מחמש דקות.

שוב התבהר לי מה שאני כבר יודעת מזמן – חסרים לנו פתרונות אחסון ועד שלא נטפל בזה – מצבינו יישאר  עגום.

 כשלא היית עסוקה בלנקות אתמול, הייתי עסוקה בללמוד קצת על רהיטי קרטון ונראה לי שבעתיד הקרוב סביר שאאתגר את עצמי בספרייה או משהוא דומה מקרטון.

 בינתיים להנאתכם אספתי 4 מקורות מצוינים להשראה:

 כאן אפשר להזיל ריר במשך שעות

וגם כאן.

 כאן יש כמה ספריות שמוצאות חן בעיניי (בין השאר, כמובן)

  ליאו קמף עשה מחקר קטן ומעניין בנושא והפיק בדרך כמה פנינים.

ככה זה עובד אצלי

מקור תמונה

זה מה שמתרחש בראש לי בין פרויקטים.

כלום.

הראש שלי מתרוקן ומת.

אני נכנסת ללחץ מה”מה עכשיו” שפולש לי למוח. ואז אני נזכרת לבדוק את הרשימה שלי….

אהה, כן…. אולי אני אעשה את זה עכשיו….

בודקת לראות אם יש לי בבית את כל מה שאני צריכה  כדי להכין את ה”אה כן”.

לא.

שיט.

טוב. אני אכין עוד מאלה שהכנתי כבר. ואכן אני מתחילה, אבל זה לא לגמרי מעניין אותי.

בגלל שאני חייה על גבעה באמצע שומקום, לנסוע לקנות את הדרוש לי יותר מסובך ממה שזה היה כשגרתי בתל אביב, לדוגמא.

אני חייבת לתכנן את הנסיעה, ואני צריכה להחליט אם אני באמת רוצה לחפש את הדברים הדרושים בליווי הילדים.

תאמינו לי, לא פשוט לחפש ולמצוא בדיוק את מה שדרוש ובמקביל גם לוודא  שהילדים לא עושים שמות בחנות הנבחרת, ושאם כן, בעלי החנות ועובדיה לא מודעים לעובדה.

נניח שהצלחתי לעשות מולטי טאסקיג’ מדהים ולשוב הביתה עם מה שדורש לי לפרויקט הבא (הפעם – נייר שעווה. כן. כולו נייר שעווה. כמה מסובך כבר יכול להיות למצוא נייר שעווה, נכון?)

סוף סוף, כשאני כבר מתיישבת להכין את מה שהפך כבר הר במקום עכבר, כל מני רעיונות מתחילים לקפץ בראש: בויג…. ואם אני אוסיף פה קצת צבע?…..בויג….. וואי …. יהיה ממש מדליק אם ……. אויי….. אני צריכה לקנות עוד נייר שעווה…..בויג…..

עכשיו אני כבר לא בלחץ  ממה הפרויקט הבא יהיה.

לא. הלחץ שינה את עורו.

עכשיו אני בלחץ מזה שכל פריט ופריט בבית שלי יהיה עשויי מנייר שעווה…

ואתם?