Tag Archives: עבודת יד

איך להכין מתלים מבקבוקים

8 Jun

אחרי הייאוש והמאוס של השטיחים הנצחיים הייתי צריכה משהו קל ומהיר להשקיט ולהרוות בו את נפשי הבלתי מסופקת.

כבר כמה זמן אני מבשלת בראש פרויקט מבקבוקים, אבל היות וגם הוא היה אמור להיות ארוך ומרובה עבודה וחומר, החלטתי לקחת שישה מהבקבוקים לטובת המהיר והקל שלי.

 הקונספט לא חדש ועובד באותה הצורה בו מתלי הטונה עובדים. זאת ועוד: הוא הרבה יותר מהיר וקל ממתלי הונה ובעל ערך מוסף בזה שהוא גם מסיר מערמת הצעצועים ההולכת וגדלה על ריצפת חדר המשחקים את אותם צעצועים קטנים וחסרי תועלת, אשר חוץ מלהוסיף גובה לערמה האמורה  תרומתם לביתנו אפסית.

 כדי להכין אותם מורידים מהבקבוק את חלקו העליון כך שיישאר לו גובה של לפחות חמישה סנטימטרים (אם לא יותר).  יש להשאיר גם לשונית כדי להעביר דרכו את הבורג או המסמר. איפסו את כל הקשקושים  הדרושים וגשו לעבודה עם דבק חם. תתפרעו.

 

This slideshow requires JavaScript.

כמה נקודות למחשבה:

האפשרויות העצוביות כאן בלתי מוגבלות.

בגלל שתחתית הבקבוקים בדרך כלל לא שטוחה, קשה קצת לראות את מה שמתרחש בפנים מלפנים. וודאו שגם הצדדים נראים טוב.

ככל שתשאירו יותר גובה, כך תוכלו לתלות עליו יותר דברים בקלות. (בגלל הקצה המעוגל דברים יפלו ממנו אם לא יהיה מספיק עומק)

אני לא מצפה שמתלים אלא יחזיקו מעמד לאורך זמן. הפלסטיק רך ועדין. אני גם לא חושבת שזה דבר רע כשזה מגיע לעיצוב בחדרי ילדים. בכל מקרה, הילדים מתים עליהם  ואני מתה על העודה שהייתה להם התחלה וגם סוף!

Advertisements

שובו של הסגול – מתנות לחג בסגול וירוק

12 Apr

פתאום חזר לי הסגול. בפעם  האחרונה בה אהבתי סגול הייתי בנח”ל, בת 19 או 20. את אחד מקירות החדר בקיבוץ צבעתי בסגול ועל הקיר המאונך לו תליתי בד פסים בגוונים של ירוק וכחול מאחורי אקווריום עם צמחי מים בלבד. זה היה מקסים.  זמני עבר בהנאה.  כמובן שאין לי תמונה דיגיטאלית של אותה התקופה, אבל אני זוכרת שהיינו יושבים חבורה על המיטה, חמושים במשקפי שמש ובירה. היה לגמרי שנות השמונים.

ואז נמאס לי מסגול.

לא יכולתי לסבול אותו יותר.

שידרתי בתדר אחר, ובמשך כרבע מאה (כן כל כך הרבה זמן עבר מאז) לא רציתי שום קשר לסגול.

This slideshow requires JavaScript.

אולי זה משבר אמצע החיים,  אבל לפתע אני שוב מאוהבת בסגול. אני לא לובשת סגול, ואין לי קיר סגול בבית, אבל צבעתי כמה כסאות עץ אותם הצלתי מהזבל בדיוק באותו הסגול בו היה צבוע הקיר שלי לפני כלכך הרבה שנים.

צבעתי את הכסא הראשון בקדמת הבית, קרוב לערוגת הגזניות המרהיבות שלי. הן איפהשהו בין צהוב לכתום, וכשלקחתי צעד אחורה להביט על הכיסא עם הגזניות ברקע ממש התרגשתי מכמה שזה היה יפה.

הסגול והצהוב/כתם הם השילוב המושלם, בדיוק המראה אותו חיפשתי לגינתי המתהווה. הרגשתי כמו קוקה קולה – מין אושר תוסס פנימי.

דבר הוביל לדבר וחשבתי שיהיה מלבב ממש לשים שורה של קופסאות שימורים צבועות בסגול על עדן החלון, ממש מעל הערוגה הכתומה.

חשבתי לשתול בהן את הפרחים, שכרגע נובטים יחד עם הירקות שלי, שיחיו.

אבל פתאום היה פסח, ונזכרתי במתנות שלא רכשתי ולכבוד האביב החלטתי להעניק לבני משפחתי צמחיי תבלין. חשבתי שכמה ירוקים שונים יחד עם הסגול המקסים הזה יהיה אביבי ומלבב, ולא טעיתי.

(כמובן, לפני ששתלתי, קדחתי חורים בתחתית הקופסאות כדי לאפשר ניקוז)

כדי לשדרג את זה עוד קצת, הוספתי תגיות שם שהכנתי מפחית  טונה.

את התגיות מכינים מהפס שמרכיב את דפנות הפחית. אפשר כמובן להכין אותן מכל קופסת שימורים וגם ופחיות משקאות קלים.

אחרי שמורידים ומישרים את הפס, משטיחים אותו עוד קצת עם פטיש גומי או עור.

חותכים אותו למלבנים מעט גדולים מהגודל הסופי הרצוי וקוטמים את הפינות.

את הצלעות מקפלים פנימה בעזרת פלייר. לפעולה הזאת שתי מטרות. האחת להעלים את הקצוות החדים והשנייה ליצור מסגרת לתג.

בתוך התג רשמתי את שמות התבלינים עם לורד והדבקתי לקופסאות הצבועות עם דבק חם.

בדרך כלל, אני  לא שלמה ב 100% עם הדברים שאני מכינה, אבל הפעם, משום מה, אני כן! איך שהוא, השילוב של הסגול וגווני הירוק והטקסטורות השונות יוצרות משהוא מאוד שלם ונעים לעין. לא כך?

אביב שמייח!

איך להכין אהיל מצדפות נייר

14 Feb

fauz capiz shell chandelier

אם אתם קוראים פה באופן קבוע, אז אתם יודעים שברשימת הדברים להכין ב 2012 יש כמה וכמה אהילים, היות ובביתנו רוב הנורות חשופות לחלוטין. אפילו התחלתי להכין כמה מעיסת נייר, אבל הנחתי אותם בצד כדי לחשוב איך לקדם אותם . יש לי עוד כמה  רעיונות שמתרוצצים לי בראש, אחד מהם הוא נברשת  צדף מנייר כמו זה.

 ראיתי כאלה בכמה מקומות באינטרנט והם נראים פשוטים להפליא להכנה. כל מה שצריך זה נייר שעווה (או במקומותינו – נייר סדוויצים) כדי להכין ממנו את ה”צדף” ואהיל ישן או סל תלוי לעציץ.  חשבתי שאהיל כזה יהיה נפלא לחדר השינה שלנו.

 החלטתי ללכת על אליפסות במקום עיגולים, בעיקר משום שבבית יש לי שבלונה וסכין לחיתוך אליפסות ואין לי חותך עיגולים. (עיצה קטנה – לא לנסות את זה עם מספריים. העבודה תהיה אין סופית ופחות מדייקת).

 למרות שכבר ציינתי שמאוד פשוט להכין אהיל כזה, בכל זאת הצלחתי להסתבך ברמה מביכה, בעיקר משום שלא בדקתי את המרחק בין התקרה לקצה התחתון של הנורה. הסתבר לי, מעט באיחור שהסל שלי לא מספיק עמוק כדי לאכלס בתוכו את הנורה ושאני צריכה להסיר את אמצע הסל כדי לעשות לו מקום . היות וגיליתי את זה רק כשעמדתי, פטיש ביד, לבד על המיטה, אחרי שכבר קדחתי את החורים לווים, התוצאה הייתה שהסל לא לגמרי ממורכז  סביב הנורה, והיא  נוגעת בנייר. על אף שאני משתמשת בנורות ניאון, אני חשה עם זה מעט לא בנוח ובקרוב בטח אחליף את בית המנורה התלוי בכזאת שיושבת על התקרה וכך אמנע מלהעלות את ביתי הצנוע באש.

 חוץ מזה, אני די מרוצה מזה. זה מוסיף נופך רך לחדר השינה שלי (שכמו שאתם רואים, זקוק לעוד הרבה מזה).

 

יש מספר דרכים בהן ניתן להכין את האהיל. כדאי לעשות חיפוש בגוגל לראות מה הכי מתאים לכם.

את שלי הכנתי ככה:

 גיהצתי ארבע שכבות של נייר שעווה כדי לאחות אותם זה לזה. בזמן הגיהוץ הנחתי אותן בין שני גיליונות נייר פרגמנט כדי לשמור על ניקיון המגהץ. (חזרתי על זה  בערך 50 פעמים)

 בעזרת שבלונה עם סכין תואם חתכתי קרוב ל 1000 אליפסות. (עשיתי את זה בשלבים. תתחילו בפחות ותשלימו לפי הצורך). כדי לצמצם את העבודה, תבדקו כמה שכבות אתם יכולים לחתוך בו זמנית.  אני עבדתי על שלוש שכבות רוב הזמן.

 הרבה אנשים מחברים את האליפסות בדבק, או אחד לשני או לסרט. אני לא חובבת דבק ולכן החלטתי לתפור אותם. הקפדתי שתהיה חפיפה מסוימת בין האליפסות מלבד בשניים הראשונים ברצועה. ביניהם השארתי רווח קטנטן. את הרווח הזה הנחתי מעל חוט הברזל, כשחיברתי את הרצועות לסל, כשהאליפסה הבודדת כלפי פנים הסל והרצועה כלפי חוץ.  את הרצועות מקבעים לסל בעזרת דבק חם.

 

כדי לזרז את העבודה, תחלקו את האליפסות שלכם לערמות בהתאם לאורך הרצועה. אני השתמשתי בתבניות מאפינס לצורך העניין.

 

תשתמשו בתפר הארוך ביותר במכונה כדי להימנע מקריעת האליפסות או עיגולים.

 

בהרכבה: תתחילו מהשכבה הפנימית ותתקדמו משם. תכינו את הרצועות שלכם לשכבה הראשונה ותתכננו את ההמשך משם. אצלי השכבה הראשונה היא מרצועות בנות אחת עשרה אליפסות (כשאחת מקופלת פנימה), עוד שתי שורות של שמונה ושורה אחת של שש.

 בזמן העבודה הסל היה תלויי בין הגבות של שני כסאות.

חיברתי אותו לתקרה בעזרת שני ווים קטנים.

 עכשיו, חוץ מזה שהרווחתי נברשת, יש לי ערמות של נייר שעווה מעובה עם חיתוכים אליפטיים….. בטוח אפשר לעשות איתם משהוא. מה נראה לכם?

הפיתרון המושלם לגרביים בודדות – סרוג סל לגרביים אבודות

1 Feb

חשבתם פעם לאן נעלמים כל הגרביים החסרות? אני יודעת שלא רק אני נאלצת לקנות גרביים חדשות משום שאיך שהוא תמיד יש לי ערמה של גרביים בודדות.

לא חונכתי ואני לא מחנכת את המשפחה שלי לזרוק גרב אחד החוצה ואת השני לסל הכביסה, ועושה רושם שיש לגרביים נפגעים רבים ואף ההרוגים במסעם מהרגליים המלוכלכת שלנו למגירת הגרביים הנקיות.

להערכתי 40% מהגרביים מעולם לא מגיעים חזרה למגירת המבטחים ופשוט נעלמים כלא היו.

אולי הם נחטפים על ידי מפלצת גרביים שחי בסל הכביסה או אולי מפלצת שחייה מכונת הכביסה מנשנשת עליהם להנאתה. בכל מקרה, בני זוגם שנותרים מאחור זקוקים למקום בו יוכלו לחכות, חסרי תקווה, לבני זוגם האבודים שישובו, כי לפעמים הם אכן שבים.

 לשם כך החלטתי להכין סל לגרביים אבודות , בו אפשר יהיה לכנס את כל הגרביים הבודדות ולחסוך מעצמינו חפירות אין סופיות במגירת הגרביים, בחיפושים אחרי זוג גרביים חמקמק.

 היות ואני מאוד אוהבת את הטקסטורה והמגע של הסלים שכבר סרגתי משקיות ניילון החלטתי שגם את סל הגרביים אסרוג משקיות, אבל רציתי לנסות דוגמאות שונות מזו שנצמדתי אליה עד עכשיו.

 

יש לי ספר ישן על סריגה במסרגה אחת, שהיה שייך לאימי. היא קנתה אותו ב1972 כשהייתי בת חמש.אני זוכרת אותה סורגת מתוכו. אפשר להגיד שהוא מנוף ילדותי. שנת ההוצאה שלו 1946 והוא גדוש בדוגמאות למפות ומפיות שונות ומשונות. למרות שהן מאוד יפות, הן מיושנות מעט לימינו ולא הייתי מאתרת בהן את ביתי, אבל כבר המון זמן אני מחפשת תירוץ או דרך להכין משהוא מתוכו שכן יתאים לי לבית.

סריגה בחוט העבה והגס של שקיות הניילון נראה לי בדיוק מה שצריך כדי להפוך את הדברים העדינים בספר למעט יותר טקסטואליים ומעניינים עבורי.

אני לא הולכת לתרגם או להעתיק את כל הדוגמה לכאן, אבל אפשר לקרוא דרך התמונה הסרוקה (7722)

כמובן שמה שחשוב הוא להיצמד לרצף שבדוגמא.  את הגדלים שיניתי להתאים לתוצר שרציתי.

 היות ואת רוב העבודה הזאת אני עושה בערב, אחרי שאני מסיימת את שאר מטלות היום, קשה להגיד שאני בשיא הריכוז ויצא שפרמתי כמעט את אותו הכמות שסרגתי. משום מה גם הופתעתי מחוסר הקשיחות של הסל. הייתי צריכה לדעת שכך יהיה משום שהסל די גדול ובכל זאת הופתעתי.

פתרתי את בעיה בעזרת השחלת שיפודים בארבעת הפינות של הסל.

 אפשר להשתמש בסל הזה גם עיתונים וחוברות ואז צריך להשחיל שיפודים או מוטות עץ גם בקצוות העליונים של הסל, על מנת לייצב אותו עוד יותר.

 עכשיו אני צריכה תירוץ לסרוג דוגמא עגולה טיפוסית וצריכה רעיון לגבי מה אפשר לעשות עם עיגול שכזה…. מישהו?

איך להכין מתלה מעילים מקופסאות שימורים

15 Jan

סיימתי אותם! בערך.

 Tin can coat hooks

זה היה מהיר קליל ונעים כצפויי ואילו היו לי דבלים בבית והייתי מרוצה מהצבעים יכולתי להגיד שסיימתי אותם גם בלי ה”בערך”.

דרך אגב, הסיבה שהן מצולמות עם תיקי בד קלים ולא עם מעילי עור היא שכרגע הן מחוברת לקיר עם בלו טאק, כדי שאוכל לראות איך הם נראים, וגם, כי כמו שאמרתי – אין לי דיבלים בבית.

 בגלל שבלו טאק הוא במקרה הטוב אמצעי המחשה, ניסיונות הצילום עם התיקים היו משעשעים במיוחד היות והתיקים והמתלים האומללים צנחו ארצה בערך שנייה לפני שצילמתי אותם בערך 20 פעמים ברצף.

 רציתי אותם בגוונים של תכלת/ תכלת אפרפר. אני לא מומחית גדולה בצבע ועירבוב גוונים עם הבדלים עדינים ביניהם, כמו שיש על רצועות דוגמאות הצבע היה הרבה יותר קשה מהמצופה.

 פתאום נראה לי שאולי גוונים של קרם או לבן יהיה יותר אלגנטי…. עוד לא החלטתי סופית.

בכל מקרה, היות וממש לא בעיה להשיג פחיות טונה, והעבדה הכרוכה בהכנת המתלים לא מרבה, אני יכולה לתקשקש עם עצמי כמה שאני רוצה.

 אפשר להתייחס למתלים כאל דף ריק ולקשט אותם במידה שמתאימה לטעמכם.

אני מאוד אוהבת את המראה התעשייתי והטבעת העיגולים בתחתית הפחיות מקסימה בעיני, לכן החלטתי לטפל בהם ברמת הצבע בלבד.

אם תרצו להכין מתלים בעצמכם תצטרכו:

 פחית / פחיות טונה

מספרי פח

מקדחה או פטיש ומסמר 10 (כדי לנקב את החורים)

פליירים אף שטוח, עדיף לא משוננות כדי לא לצלק את הפח.

צבע יסוד

צבע

פוליוריטן

קדח חורים קרוב לתחתית הפחית במרחק של 1.5 – 2 ס”מ אחד מהשני.

 Starter holes In Tin Can

גזור ביניהם עם מספרי פח, ואחר כך כלפי מטה, לכיוון פתח הקופסה. כדאי לסמן את הקווים מראש כי למספרי פח יש נטייה לסחוב בכיוונים לא רצויים.  קווי הסימון עוזרים לתקן את הנטייה.

 preparting tab

משוך את הלשונית שנוצרה החוצה וקפל את הקצוות כלפי פנים. (אני אוהבת לראות את הקיפול לכן אני מקפלת כלפי פנים. אם אתם לא רוצים לראות את הקפולים, קפלו כלפי חוץ ובמתלה הגמור הקיפולים יהיו נסתרים.

 

דחוף את הלשונית פנימה, עד שניצבת לפחית, וקפל פנימה את קצוות החלון שיצרת בפחית. (פה לא כדאי שהקצה יהיה גלויי – היות והוא עשויי לקרוע מעילים. הקיפול הזה קצת יותר מסובך מקיפול הלשונית היות וצריך לעשות קצת אקרובאטיקה עם הפלייר כדי לתפוס את הקצוות. קצת סבלנות והכל אפשרי.

 

סיימו לקפל את הלשונית כך שכשהקופסא מונחת על השולחן פתח הקופסא והלשונית צומדים לשולחן.

 קדח חור מספיק גדול לבורג בלשונית.

צבע עם צבע יסוד ותהיה יצרתי עם הצבעים. כדי לגמור עם פוליוריטן או לקה אחרת כדי שהמעילים והצבע לא יפגעו אחד בשני.

 

 תהינו!

איך להכין אהיל מעיסת נייר – חלק א

1 Jan

היום בצהריים, כשהייתי עסוקה בלטוס החוצה לאסוף את הילדים, עברתי ליד הסטודיו שלי וזה מה שראיתי.

נמלאתי שמחה. לא שיש פה משהו גמור, או משהוא שאפשר להשוויץ בו, אבל ברור שבחדר הפצפון הזה קוראים דברים ויש עבודה.

מה שלא רואים בתמונה זה ערמות החומרים שיש מסביב. יש ערמות של עיתונים, ערמות של שקיות, ערמות של חומרים חצי מוכנים וחצי מהזמן אני מבלה בלהזיז ערמות לכאן ולכאן.

אבל לא על זה אני רוצה לדבר היום. היום אני רוצה לדבר על עיסת נייר.

כבר אמרתי שאחד  הדברים שהכי מפריעים לי בבית זה העובדה לאין לנו ולו אהיל אחד. כל המנורות שלנו חשופות, ויש בחשיפות הזאת תחושה קשה של זמניות. כל חומר הוא מבחינתי אהיל פוטנציאלי ודי התרגשתי כשבשיטוטי ברשת ראיתי לאחרונה הוראות להכנת אהילים מעיסת נייר.

אני לא מצרפת את הקישור כי כשביקשתי למצוא ואותו שוב, גיליתי שהדף כבר לא קיים.

לפני כמה שנים הייתה לי התפרצות של עיסת נייר,  כך שאומנם אני לא מומחית לעניין אבל כבר נגעתי בזה בעבר וכל מה שהייתי צריכה למצוא הם כדורי ים כתבניות.

שלא תחשבו שזו משימה פשוטה. מסתבר שגם כדורי ים הם מהדברים שנמצאים בשפע רק כשלא רוצים אותם.

את העיסה הכנתי בעיקר ממקלות עיתון שפסלתי, וכמות העיסה שיצאה לי מהם הספיקה לי בדיוק לכדור הגדול.

מרק עיתונים

תהליך ההכנה הוא מאוד פשוט:

חותכים עיתון לחתיכות קטנות יחסים ומשרים במים למשך לילה לפחות.

כשמוכנים להתחיל לעבוד, מרתיחים את העיתון במשך חצי שעה.

שופכים את המים המלוכלכים ובמקומם מוסיפים מים נקיים.

שולפים את הבלדר מהארון וטוחנים את העיתונים עם המון מים.

את העיסה הטחונה מעבירים למסננת וסוחטים ממנו את עודפי המים.

לעיסה הסחוטה מוסיפים דבק. (אני משתמשת בדבק טפטים, אבל יש כל מני אפשרויות מסובכות יותר או פחות. זה עניין של העדפה אישית)

העיסה צריכה להיות קטיפתית ונעימה למגע.

 

לי יש עניים גדולות וכמובן שלא הסתפקתי בכדורי הים הקטנים שקניתי. אחרי שנפחתי אותן הן נראו לי קטנים, אז רצתי החוצה ומיד רחשתי עוד שלושה כדורי ים גדולים. במקום לעשות מה שכל בן אדם הגיוני היה עושה – נסיון על קטן, החלטתי ללכת על הכדור הגדול. בדיעבד, ברור לי שזאת הייתה טעות. מבין שלושת הכדורים שהכנתי עד כה, הוא היחיד שנסדק ומתפרק.

אני חושבת שזה קשור גם להרכב העיסה – אולי לא היה מספיק דבק. גם לעובי השכבה שהנחתי על הכדור יש כנראה חלק בתוצאה.

את הכדורים הקטנים הכנתי מנגלה שנייה של עיסה כך שיכול להיות שהרכב העיסה היה שונה.

בכל מקרה – גם בגדול וגם בקטנים יש משהוא מדליק.  תמיד אהבתי לראות חומר לובש צורה אחרת לגמרי וכשעוברים את התהליך ממוצר לחומר ושוב למוצר ההתפעמות גדולה עוד יותר.

למרות שאני מאוד מרוצה מהכדורים שלי אני לא מתכוונת לתלות אותם באפרוריות הנוכחית שלהם בבית שלי.

אני מתכוונת להכין עוד כדורים ולבחון סוגים שונים של גימורים  עד שאמצא את זה שיכבוש את ליבי מספיק כך שאוכל להביט בו מדי יום, תלויי לי מעל שולחן האוכל.

הבלוג הזה מתחיל להראות קצת כמו סיפור בהמשכים….

איך לשזור בעיתונים – נסיון ותהייה

26 Dec

texture

כנראה שחזרתי לקצב. לפני יומיים סיימתי את ה”פלייסמט” הראשון שלי. את הגרשיים הוספתי משום שזה לא נראה כמו הפלייסמט מעיני רוחי. יתכן ועדיין נמצא במסגרת תסמונת בתיה עוזיאל.

כשהתלוננתי על כך לר’ הוא אמר “טוב, למה ציפית? לא נולדת עם ידע מלא של מלאכת השזירה. לימוד עורך זמן.” אני מניחה שהוא צדק.

לוקח זמן ללמוד כישורים וטכניקות חדשות. זה הניסיון השני שלי בשזירה, בעיתונים ובכלל. בפעם הקודמת בה ניסיתי הבנתי כמה חשוב שמקלות העיתונים יהיו ישרות ומקבילות לחלוטין. גם חשבתי, שעדיף להתחיל במרכז ולשזור שמאלה וימינה לסירוגין על ידי קיפול מקל לחצי והשחלתו על אחד האנכים.

כך אפשר לייצר טקסטורות מעניינות, בזיגזוג נקודת ההתחלה על פני העבודה. אולי אני אנסה משהו כזה בהמשך. אני חושבת שבמקרה הזה, העבודה מהאמצע תרמה  לעקמומיות הרבה של העבודה ובפעם הבאה אנסה לעבוד מצד לצד. יתכן ואז התוצאה תהיה יותר מדייקת וישרה.

למרות שריווחתי את האנכים שלי במרחקים קבועים איך שהוא, תוך כדי העבודה הן זזו ודי מהר במקום מלבן התחיל להיווצר  טרפז.

בדרך כלל זה היה מספיק כדי להבריח אותי צורחת ותולשת את השיער, אבל כמו שר’ אמר, הלימוד הוא תהליך והעקמומיות היא חלק מהתהליך.  אחרי שראיתי את העקמומיות המתהווה החלטתי לשזור מסביב עם רצועות משקיות ניילון כדי לקבע את מיקום האנך האחרון בסוף כל שורה וכך למנוע את התרחבות הטרפז. אכן, זה עשה את העבודה

 מה שברור זה שבעבודה הבאה אני אוביל את העבודה אם הסרגל כדי לראות שהאנכים נשארים מקבלים עד הסוף. עקמומיות זה נחמד אם זה מה שאתה רוצה ומתכנן. במקרה הזה, זה לא היה.

 

הגימור עדיין לא ברור לי לגמרי. את האנכים ארגתי לתוך שזירת שקיות הניילון ואילו החומרים והצבעים היו זהים, זה היה מספק ויפה.

אני ממש לא מרוצה מגימור השוזרים המאוזנים. פשוט חתכתי את הקצוות אחרי כמה סיבובים עם השקיות. נראה לי שלתפור מסגרת מבד כבד, קנבס, זה הפתרון האופטימלי. כרגע אין לי בבית לא בד ולא מכונת תפירה מתפקדת כך שזה לא ריאלי כלכך.

אני עדיין צריכה לתת לזה כמה שכבות של פולייוריטן כדי להפוך את זה עמיד למים. אני לא מצפה לזה בשקיקה בכלל.

אם למשהו יש עצה לתת לי בעניין הגימור ובכלל, אשמח!