Archive | שקיות ניילון RSS feed for this section

הפיתרון המושלם לגרביים בודדות – סרוג סל לגרביים אבודות

1 Feb

חשבתם פעם לאן נעלמים כל הגרביים החסרות? אני יודעת שלא רק אני נאלצת לקנות גרביים חדשות משום שאיך שהוא תמיד יש לי ערמה של גרביים בודדות.

לא חונכתי ואני לא מחנכת את המשפחה שלי לזרוק גרב אחד החוצה ואת השני לסל הכביסה, ועושה רושם שיש לגרביים נפגעים רבים ואף ההרוגים במסעם מהרגליים המלוכלכת שלנו למגירת הגרביים הנקיות.

להערכתי 40% מהגרביים מעולם לא מגיעים חזרה למגירת המבטחים ופשוט נעלמים כלא היו.

אולי הם נחטפים על ידי מפלצת גרביים שחי בסל הכביסה או אולי מפלצת שחייה מכונת הכביסה מנשנשת עליהם להנאתה. בכל מקרה, בני זוגם שנותרים מאחור זקוקים למקום בו יוכלו לחכות, חסרי תקווה, לבני זוגם האבודים שישובו, כי לפעמים הם אכן שבים.

 לשם כך החלטתי להכין סל לגרביים אבודות , בו אפשר יהיה לכנס את כל הגרביים הבודדות ולחסוך מעצמינו חפירות אין סופיות במגירת הגרביים, בחיפושים אחרי זוג גרביים חמקמק.

 היות ואני מאוד אוהבת את הטקסטורה והמגע של הסלים שכבר סרגתי משקיות ניילון החלטתי שגם את סל הגרביים אסרוג משקיות, אבל רציתי לנסות דוגמאות שונות מזו שנצמדתי אליה עד עכשיו.

 

יש לי ספר ישן על סריגה במסרגה אחת, שהיה שייך לאימי. היא קנתה אותו ב1972 כשהייתי בת חמש.אני זוכרת אותה סורגת מתוכו. אפשר להגיד שהוא מנוף ילדותי. שנת ההוצאה שלו 1946 והוא גדוש בדוגמאות למפות ומפיות שונות ומשונות. למרות שהן מאוד יפות, הן מיושנות מעט לימינו ולא הייתי מאתרת בהן את ביתי, אבל כבר המון זמן אני מחפשת תירוץ או דרך להכין משהוא מתוכו שכן יתאים לי לבית.

סריגה בחוט העבה והגס של שקיות הניילון נראה לי בדיוק מה שצריך כדי להפוך את הדברים העדינים בספר למעט יותר טקסטואליים ומעניינים עבורי.

אני לא הולכת לתרגם או להעתיק את כל הדוגמה לכאן, אבל אפשר לקרוא דרך התמונה הסרוקה (7722)

כמובן שמה שחשוב הוא להיצמד לרצף שבדוגמא.  את הגדלים שיניתי להתאים לתוצר שרציתי.

 היות ואת רוב העבודה הזאת אני עושה בערב, אחרי שאני מסיימת את שאר מטלות היום, קשה להגיד שאני בשיא הריכוז ויצא שפרמתי כמעט את אותו הכמות שסרגתי. משום מה גם הופתעתי מחוסר הקשיחות של הסל. הייתי צריכה לדעת שכך יהיה משום שהסל די גדול ובכל זאת הופתעתי.

פתרתי את בעיה בעזרת השחלת שיפודים בארבעת הפינות של הסל.

 אפשר להשתמש בסל הזה גם עיתונים וחוברות ואז צריך להשחיל שיפודים או מוטות עץ גם בקצוות העליונים של הסל, על מנת לייצב אותו עוד יותר.

 עכשיו אני צריכה תירוץ לסרוג דוגמא עגולה טיפוסית וצריכה רעיון לגבי מה אפשר לעשות עם עיגול שכזה…. מישהו?

איך לשזור בעיתונים – נסיון ותהייה

26 Dec

texture

כנראה שחזרתי לקצב. לפני יומיים סיימתי את ה”פלייסמט” הראשון שלי. את הגרשיים הוספתי משום שזה לא נראה כמו הפלייסמט מעיני רוחי. יתכן ועדיין נמצא במסגרת תסמונת בתיה עוזיאל.

כשהתלוננתי על כך לר’ הוא אמר “טוב, למה ציפית? לא נולדת עם ידע מלא של מלאכת השזירה. לימוד עורך זמן.” אני מניחה שהוא צדק.

לוקח זמן ללמוד כישורים וטכניקות חדשות. זה הניסיון השני שלי בשזירה, בעיתונים ובכלל. בפעם הקודמת בה ניסיתי הבנתי כמה חשוב שמקלות העיתונים יהיו ישרות ומקבילות לחלוטין. גם חשבתי, שעדיף להתחיל במרכז ולשזור שמאלה וימינה לסירוגין על ידי קיפול מקל לחצי והשחלתו על אחד האנכים.

כך אפשר לייצר טקסטורות מעניינות, בזיגזוג נקודת ההתחלה על פני העבודה. אולי אני אנסה משהו כזה בהמשך. אני חושבת שבמקרה הזה, העבודה מהאמצע תרמה  לעקמומיות הרבה של העבודה ובפעם הבאה אנסה לעבוד מצד לצד. יתכן ואז התוצאה תהיה יותר מדייקת וישרה.

למרות שריווחתי את האנכים שלי במרחקים קבועים איך שהוא, תוך כדי העבודה הן זזו ודי מהר במקום מלבן התחיל להיווצר  טרפז.

בדרך כלל זה היה מספיק כדי להבריח אותי צורחת ותולשת את השיער, אבל כמו שר’ אמר, הלימוד הוא תהליך והעקמומיות היא חלק מהתהליך.  אחרי שראיתי את העקמומיות המתהווה החלטתי לשזור מסביב עם רצועות משקיות ניילון כדי לקבע את מיקום האנך האחרון בסוף כל שורה וכך למנוע את התרחבות הטרפז. אכן, זה עשה את העבודה

 מה שברור זה שבעבודה הבאה אני אוביל את העבודה אם הסרגל כדי לראות שהאנכים נשארים מקבלים עד הסוף. עקמומיות זה נחמד אם זה מה שאתה רוצה ומתכנן. במקרה הזה, זה לא היה.

 

הגימור עדיין לא ברור לי לגמרי. את האנכים ארגתי לתוך שזירת שקיות הניילון ואילו החומרים והצבעים היו זהים, זה היה מספק ויפה.

אני ממש לא מרוצה מגימור השוזרים המאוזנים. פשוט חתכתי את הקצוות אחרי כמה סיבובים עם השקיות. נראה לי שלתפור מסגרת מבד כבד, קנבס, זה הפתרון האופטימלי. כרגע אין לי בבית לא בד ולא מכונת תפירה מתפקדת כך שזה לא ריאלי כלכך.

אני עדיין צריכה לתת לזה כמה שכבות של פולייוריטן כדי להפוך את זה עמיד למים. אני לא מצפה לזה בשקיקה בכלל.

אם למשהו יש עצה לתת לי בעניין הגימור ובכלל, אשמח!

סוודר הופך את עורו ומה יהיה עם קופסאות השימורים ?

8 Dec

תמיד אהבתי לסרוג. אהבתי לראות את אמא שלי ואחיותיה סורגות. הן סרגו במהירות על טבעית לתפיסתה של ילדה קטנה, ותיקתוק המסרגות הפך להיות צליל של בית.

עם השנים גם אני סרגתי לא מעט, אולם בשנים האחרונות, כפי שכבר כתבתי, כמעט ולא.

סריגת הסל בשקיות פלסטיק החזיר לי את התיאבון בגדול והזכיר לי שלפני כמה חודשים פרמתי סוודר שקיבלתי באחד משקיות הבגדים המשומשים שהגיעו אלי לילדים.

לפני עידן החד פעמי, היו פרומים סוודר שכבר לא התאים והופכים אותו למשהו אחר. היום כבר לא כלכך עושים את זה. כמו כל שאר החפצים בחיינו, גם הסוודרים הפכו לחד פעמיים. היות ולא אהבתי את הסוודר המדובר, וכבר זמן מה לפני זה החל לכרסם בי החשק לסרוג פרמתי את הסוודר בכוונה לסרוג בצמר ובזה זה נגמר.

תוך כדי שסרגתי את הסל מהשקיות נזכרתי בסוודר הפרום והחלטתי לעשות בדיוק את אותו הסל והפעם מהחומר לו הוא תוכנן מלכתחילה.

ברור החווית הסריגה הייתה הרבה יותר נעימה והטקסורה הרבה יותר מסודרת, וכשמעמידים את השני הסלים זה ליד זה קצת קשה להאמין שהדוגמא בה השתמשתי היא זהה.

 אני מאוד נהניתי משני החומרים, ולצד איסוף השקיות אותו אני מנהלת, כנראה שאוסיף גם סוודרים, שמיכות, שאלים דברים סרוגים אחרים! ראו הוזהרתם 🙂

 אני לא יודעת לומר בדיוק באיזה נקודה התחיל העניין שלי ביצירה מחומרים ממוחזרים, אבל כבר כמה חודשים אני בסכנת גירוש מהבית בגלל אוסף קופסאות השימורים שגדל מעל המקרר.  בעיניי הן יפות בדיוק כפי שהן, ואכן יש לי כמה וכמה פזורים ברחבי הבית בתפקידים שונים. בגלל שאני כלכך אוהבת אותן כמו שהן, היה לי קשה לחשוב על מה אפשר לעשות איתן. לפעמים, מסתבר, צריך לתת לדברים לשבת קצת ולהבשיל וקופסאות השימורים נופלות גם הן לקטגוריה הזאת.

אני מקווה שבימים הקרובים אני אתפנה אליהם.

אני לא רוצה לספר לכם מה אני רוצה לעשות איתן (למרות שיש המון דברים שיהיה מאוד פשוט להכין מהן כמו קביים לילדים, או טלפוניה כמו שעשינו שאנחנו היינו קטנים וגם אותם אני אכין אם הילדים בחופש חנוכה הקרב ובא)

אתם במתח? גם אני…..

כך סורגים סל משקיות ניילון

7 Dec

כפי שכבר ציינתי בפעם הקודמת, את הימים האחרונים אני מבלה בסריגה.

מאז  ומתמיד אהבתי לסרוג, אולם בשני העשורים האחרונים, מלבד בחוט כסף לא סרגתי בכלל. הצורפות עבורי לקח את כל המשאבים היצירתיים שלי, ולא נשאר דבר לסוגי יצירה ואומנות אחרים.

 לא התכוונתי לסרוג בשקיות הניילון. חשבתי שאעבוד בצורה דומה למה שעבדתי עם החולצות אבל רציתי לנסות משהוא אחר, ואחרי שהאצבעות שלי נהיו מחוררים לגמרי מחווית תפירת סל הבד, החלטתי לפנות למשהו קצת יותר נעים ומוכר.

 אני יודעת שאני מגיעה קצת מאוחר למסיבה הזאת, ושרבים וטובים היו כאן לפניי (חיפוש קטן ביוטוב היה מספיק לוודא את זה) והאמת היא שבמובן מסוים זה ממש משמח. אני לא צריכה להמציא מחדש את הגלגל, ואני יכולה ללמוד ממה שאחרים עשו.  אז איך אתם שואלים (אולי) הופכים שקיות ניילון לחוט סריגה?

מה הפתיע אותי הוא כמות השקיות שצריך. רובנו, לפחות בארץ חיים בהרגשה שהארון מתחת לכיור הולך להתפוצץ מרוב שקיות סופר. גם אני, למרות שאני משתמשת לרוב בתיקים רב פעמיים חייה תמיד בהרגשה הזאת אבל מסתבר, שכשצריך את השקיות פשוט אין מספיק.

חתכתי עוד ועוד רצועות, גלגלתי עוד ועוד כדורים ועדיין, הייתי צריכה להפסיק את הסריגה פעמיים על מנת לייצר עוד חומר.

אם כל כמה שהשקיות מזיקות לסביבה, ועל זה הרי אין ויכוח, אפשר לומר לפחות, שמשהנדס את השקיות הללו עשה זאת לפחות במינימום שבמינימום חומר.

 גם הפעם רציתי לסרוג איזשהו סוג של מיכל, וכדי לא להסתבך חיפשתי דוגמאות סריגה חינם ומצאתי את הדוגמה לסל הזה.

 

אפשר את הדוגמה הזאת להתאים לגדלים שונים של סלים מרובעים ומלבניים וסביר שאני אסרוג עוד לפי הדוגמא הזאת.

הסריגה בחוט משקיות ניילון היא הרבה פחות נעימה מאשר לסרוג בצמר או בחוט כותנה,  אבל התוצאה יותר נעימה ממה שאפשר לצפות.

כמובן שהחזרה לסריגה עוררה בי תיאבון לעוד, וגעגוע לכותנה, אבל על זה כבר בפעם הבאה.