איך להכין חוט מחולצות טריקו

בדיוק כמו שאפשר לעשות נפלאות משקיות ניילון, כך גם מטישרטים ישנים.

גם טשרטים אפשר לחתוך לרצועות, בדרך קצת אחרת משקיות הניילון וכך להפוך אותם לחוט, שאיתו אפשר לעשות דברים רבים. ראו הדגמה בוידאו

מסתבר שלא כל טישרט מתאים באותה המידה. לתוצאות מצוינות עדיף טישרטים לא בלויים מדי, (שעדיין נותר להם מעט גמישות)  משום שאילו לא יסתלסלו יפה וכאלה שאין להם תפרים בצדדים כדי  לאפשר רצועה אחידה לכל אורכה שתניב את התוצאות הטובות ביותר.

כשניגשתי בהתרגשות לערמת הטישרטים המחכה כבר זמן מה, גיליתי לדאבוני שהרוב גדול עם תפר בצד, או עשויי מבד טריקו עם טקסטורה, כמו גופיות סבא למיניהם.

עשיתי נסיון עם חולצה אחת קטנה עם תפר בצד : הורדתי את התפרים, המכפלת, השרוולים והצוואר ונשארתי עם שני מלבנים. האחד חתכתי בספירלה והשנייה כמו אקורדיון.

את שניהם מתחתי מעט כדי לייצר את גלגול פנימה וזה לא עלה מאוד יפה. הגלגול פנימה לא היה רציף ופחות מוצלח מחולצות שיכולתי לחתוך רצועה שלמה, ארוכה ואחידה.

כדי להבין אם  בכל זאת אפשר להשתמש ברצועה מהסוג הפחות מושלם, סרגתי דוגמית.

בדוגמית יש שני סוגים של חוט פגום – האחד מחולצה עם תפרים והשני  מחולצה בילוייה מדי.

אפשר לראות את המעבר בין שניהם בשינויי הצבע.

התוצאה יותר טובה מהמצופה, במיוחד בחוט מהחולצה אם התפרים.

לצערי, הבלאי מהחולצה הבלויה ברורה מאוד גם כאן.

הפעם, אני לא מתכוונת לסרוג. אני רוצה קצת לצאת מאזור הנוחות שלי ולנסות טכניקות אחרות. אני עדיין לא בטוחה איך ומה ואני צופה שאת הערב שלי אני אעביר ביוטוב, בחיפוש רעיונות.

תגלית – מספרי עוף לא חותכים בד

יש! תוצר ראשון לנסיון – סל קלוע מחולצות ישנות.

הניסיון הזה שלי ללמוד איך להשתמש בחומרים ממוחזרים מוכיח לי שוב שעל כל רעיון שצץ יש עוד מאתיים שיבואו בעקבותיו. זה טבעו של היצירתיות.

 הבעיה אינה כאמור חוסר ברעיונות אלא חוסר ביכולת ובזמן לממש את כולן עכשיו ומיד.

הדבר הזה שאני עושה עכשיו לא צץ אצלי לפתע, לפחות לא בתיאוריה. זמן רב אני משחקת ברעיון של .recycle reuse repurpose upcycle אבל ממש בזחילה. כבר המון זמן יש בסטודיו שלי ערמה של חולצות תישרט משומשות, רובן לבנות, שמחכות שאזוז כבר ואעשה איתן משהו, אבל איך שהוא הערמה תמיד מוסתת הצידה לטובת משהו אחר.

 יום אחד החלטתי שדי. שעכשיו זה הזמן לפעול.

לפני המון זמן ראיתי באינטרנט שטיח כחול אפור מצמת בד. הבנתי, שהמקום שיהיה לי הכי קל להתחיל ממנו הוא שם. לא בשטיח, אלא בצמה.

 את ששת החוצות הצבעוניות שהיו בערמת החולצות הלבנות חתכתי לרצועות. נשמע פשוט. נכון?

אז זהו שלא. לא כשאין לך בבית אפילו זוג אחד ראוי של מספריים, מלבד מספרי עוף. לאחר מחקר קצר ומאכזב גיליתי שהעובדה שהן מטיבות לחתוך עוף לא אמר שהן גם מטיבות לחתוך בד.

 

נותרה לי ברירה אחת בלבד והיא הסכין היפני. כדי לקבל רצועות יפות עם קצוות ישרות ככל שניתן בעזרת סכין יפני צריך:

 1. לקפל את החולצה לחצי, לאורך.

2. לקבע אותה לעצמה עם שורות של סיכות.

3. להשתמש בסרגל כמנחה לסכין.

4. לחתוך כל פס במקטעים קטנים כדי למנוע את משיכת הבד בעקבות הסכין.

 

עם כל הבדיקות, התגליות ופיתוח השיטות למיניהם, שלב חיתוך החולצות לקח מספר שעות.

קליעת הצמה גם היא הייתה פחות פשוטה ממה שחשבתי – ותוך כדי קליעה הייתי צריכה לפרום את הקשרים שנוצרו מתחת לגובה הקליעה. זה לא היה נורא, פשוט מפתיע.

כשהתחלתי את הצמה לא ידעתי לאן היא תביא אותי, ולאחר כמה שעות במשחק עם האפשרויות החלטתי ללכת על סל קצת יותר גבוה וצר.

גם בתפירה היה אלמנט מפתיע והוא כמות המחטים ששברתי תוך כדי, וגם, שפלייר שטוח לא מאבד את היעילות שלו כשהוא עוזב את שולחן הצורפות ;-).